יום שלישי, 22 בדצמבר 2015

ניב כהן / מסוארי

פתיחה : 01.01.2016 נעילה : 01.02.2016

 " אני עושה דיאלוג עם מה שקרוב אלי. מנכס דימויים ורעיונות מתוך המדיות החברתיות, מהרחוב ומהסביבה הקרובה. אני ממציא ומדמיין עולם שבטי - פגאני, אפריקאי, שחור. חשוב לי לדבר על צבע העור, זו החזות שלי וזו הקליפה שלי, דרכו אני סופג מסרים מהסביבה. הוא חושף אותי וגם מכסה עלי ואני משתמש בו כמטאפורה, מתרגם אותו באמצעות חומר לאמנות.
בעבודות שלי אני מכליא ומפגיש בין פערים : בין הצמצום לעודפות, בין החיצוני לפנימי, בין השחור ללבן, בין הגבוה לנמוך, בין קודש לחול ובין כהן למסוארי, שזה הנשי והגברי של המשפחה שלי.
לא רק גברים מזרחיים כמוני יכולים לזהות בחומרים שלי חוויה ראשונית ומוכרת. גם נשים לבנות יכולות להרגיש את זה דרך העבודות. הזיהוי הוא אינטואיטיבי וגם קשור ל-Ready Made . החניתות, הפסלים והמסכות עשויים מעץ בניין, מפלורוסנטים, מאובייקטים כמו סקייטבורד ומחומרים תעשייתיים ואורגניים כמו שיער ובצק של ג'חנון. 
היסוד הפולחני בתערוכה מתווך באמצעים סטריליים. אני לא מדמה את החלל המוזיאלי למערה, אבל אני מדבר על מעמד של התכנסות ומזמן את הצופים לתוך מרחב טקסי ומעגלי מסומן בקורדינטות. 
החניתות על הקיר הן כלי מלחמה, ארסנל הכלים שלי להתמודד עם החוץ. אני רק מראה את הגבר הלוחם. זו התכונה שלי כיוצר: אני לוחם בעל ג'סטה רחבה. זו גם הטקטיקה שלי כאמן. אני כובש. 
המסכות זה גם אני. באמצעותן אני מסלק את הפנים הקיימות שלי ומציע לעצמי להסתובב בעולם עם פנים אחרות. אני יוצר עדר של מסכות- ובעצם יוצר שבט שאני קורא לו מסוארי. לאמא שלי יש רק אחיות, אז אני ממשיך את השם שלה דרך הכלים שלי באמנות " . 


" מסוארי"  מפגישה בין עולמות ובין הפכים אשר מתקיימים בקווי התפר שבין צילום-ציור- פיסול- חלל. התערוכה מציגה יסודות גבריים אך מקבלת את שמו של השבט הנשי במשפחתו של ניב . מן תיקון לשם שלא יכול להמשיך בעולם. המפגש בעבודות בין השחור והחומרי  לכסוף והמעובד הוא מפגש בין חושך לאור ובין בשר למתכת. הכסוף נוצץ, מסנוור, מעוור ומחזיר אור. השחור בולע, פראי, לא יודע, גס, יצרי ומחוספס. 
מרחוק נראות העבודות כמו משהו אחד ומקרוב הן מספרות סיפור אחר. החמסה המצולמת נחשפת מקרוב ככף יד שעורה קולף המסמנת את ברכת הכוהנים \ מסכת הכסף שנראית בוהקת מרחוק , חושפת מקרוב את דפוס הרשת של המגזין ממנו נוצרה \ המסכות נראות מרחוק כישויות שלמות אשר לוכדות את מבטו של הצופה ומקרוב נחשף האופי הקולאז'י שלהן \  ראש החיה נראה מאיים ומקרוב נוכחים בקליפה שלו. 


ליווי תערוכה ואוצרות-איילת השחר כהן



יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

חן כהן \ בואי נסיים יפה


פתיחה : 06.12.2015 סגירה : 28.12.2015

הדימויים שחן יוצרת נמצאים בצילו של שיבוש. היא בוראת אותם בתהליכים פיזיים של חיתוך והרכבה ומעבירה אותם לחומרים צילומיים הנעים בין הטכנולוגיה הדיגיטלית לאנלוגית . 
היא יוצרת מומים בדימויים שלה, הורסת אותם ומכליאה ביניהם. ממיתה באופן מטאפורי חלקים חיים , מחייה ומעלה באוב חלקים אחרים. עבודתה  מקיימת דיאלוג בין המת לחי  ובין חוויה גופנית לרוחנית . ראשית עבודתה בסיפור שהיא בודה, באיום, בגוף האישי שמדבר איתה, בבנייה של שכבות רבות , בתנועה ובקילוף.  

ליווי תערוכה ואוצרות – איילת השחר כהן



חן כהן, נולדה בקצרין, חיה בירושלים. בוגרת המחלקה לצילום בבית הספר מוסררה, ירושלים (2013)  , למדה ציור אצל האמן עמיר רובין, ירושלים(2013), השתתפה בחממה לאמנים צעירים בבית הספר מוסררה ירושלים (2014)  סטודנטית ללימודי המשך בתוכנית לתואר שני בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (2015)  . 

השתתפה בתערוכות קבוצתיות ביניהן בפסטיבל מוסררה מיקס 2013 ובאירוע מנופים 2015 בירושלים אצרה את גלריית הסטודנטים המסדרון 2014,  בביה"ס מוסררה ירושלים \    הפיקה פרויקטים באמנות בירושלים \  בין השנים 2014-15,  השתתפה ב  The Underground Academy - במעמותה , מרכז לאמנות ומדיה דיגיטלית, ירושלים זכתה בפרס לעידוד יצירה על פרויקט הגמר במחלקה לצילום, בית הספר מוסררה, ירושלים. 

יום שבת, 31 באוקטובר 2015

מגדלנה דפנר תמיר / יסודות


פתיחה: 06.11.2015 בשעה 12:00 נעילה: 30.11.2015

מגדלנה דפנר תמיר מציגה בחלל שישי ראשון עבודות וידיאו, אובייקטים, רישומים ותצלומים אשר עוסקים בגוף, בביוגרפיה האישית ובמבט על שתי קבוצות נשים משמעותיות בחייה.  
בשני מפגשים שהתקיימו בהפרש של שבע שנים, צילמה מגדלנה את עצמה ואת בנות משפחתה החיות בגרמניה. כחלק מהעיסוק, הוציאה לאור בשנה האחרונה ספר בשם 31 לילות, שכלל טקסטים ותצלומים אשר נוצרו במהלך מחזור שלם של מופע הירח, בישראל ובגרמניה בו זמנית. 
סדרת הדיוקנאות ארבע אמהות קשורה לקבוצת הנשים השנייה בה מתבוננת דפנר. אלו הם רישומים כלואים בתוך זכוכית, עשויים משיער ראשן של ארבע מורות, אשר לימדו אותה, אותו אספה ממברשותיהן. סוג השיער של כל אישה, הוביל לאסטרטגיה רישומית אחרת ולדיוקן גנטי\אורגני .  
בעבודות הווידאו , הופכת מגדלנה את גופה למיכל ואת עצמה לכלי. כשראשה מרחף בשמי החלל וגופה נטוע באדמה, היא עושה שימוש בנוזלים אשר בוקעים מתוכה או חודרים אליה: פיה מזרים רוק ועיניה נשטפות במים. כניסת הנוזלים אל תוך גופה דרך העיניים ויציאתם ממנו דרך הפה מדמים ניקוי   וטיהור מעגלי.   
מגדלנה יוצרת באמצעות פעולה וחומר. היא סורגת סוודר לבן ששרווליו אינסופיים ומגדירה דרכו גוף. היא רושמת בשיער, מפרקת לחתיכות דיוקן עצמי (בו היא "מנפחת" את שריר הזרוע) ומדביקה אותו מחדש על גבי הקיר. עשייתה  נקשרת  למלאכת יד וגם מושפעת מרעיונות מאגיים ושבטיים, ממיתולוגיות וסיפורי עמים. השימוש שלה בחומרים אורגניים, בגוף העירום וביסודות , נקשר להיבטים של נשיות ולמחזוריות הטבע.   


מגדלנה דפנר תמיר נולדה בגרמניה. חיה ויוצרת בנווה שלום. בוגרת המחלקה לצילום 
בבית הספר מוסררה בירושלים. השתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובגרמניה, 
הציגה בשנת 2015 תערוכת יחיד בגלריה ע"ש דרפלר בירושלים- 31 לילות 
במסגרתה השיקה ספר אמן .