יום שלישי, 19 במאי 2009

שרה כץ : ההורים, ינואר 2010

שרה כץ : ההורים, ינואר 2010



שרה כץ מכנסת בתערוכתה קבוצת הורים שכולים, פלשתינאים ויהודים, שאליהם הגיעה דרך מכריה. המעגל הזה משקף בעיניה מעגלים נוספים שבכוונתה לחקור. עד כה ציירה כץ קרובי משפחה, סופרים, אנשי רוח וציירים. הפעם היא חוצה את גבולות עצמה ומתבוננת אל תוך קרע בחברה הישראלית. את מרבית האנשים שדיוקנותיהם מובאים בתערוכתה הנוכחית, היא פוגשת בביתם, משוחחת עימם ומצלמת אותם. התצלומים הפשוטים, הבסיסיים, נועדו להזכיר לה את המפגש שאותו היא מתרגמת בסטודיו שלה לציור.

המתווה הראשוני של הציור מתכתב עם הצילום דרך הנאמנות לקומפוזיציה, לזווית האור הנוכח ברגע הצילום, לחיתוך הדיוקן. אך כשהיא ממשיכה לצייר נעלם הצילום שסימן את סביבת העבודה, ומן הבד מתחיל לבקוע האדם אותו פגשה ואשר ברגע הצילום לא היה נוכח במלואו.

כל אחד מהמצוירים הוא אדם פרטי וכולם נושאים כאב עצום. אל הדיוקנאות השותקים נלווים תשעה טקסטים המגיבים לנושא הטעון של התערוכה.