יום שני, 29 באוקטובר 2012

רויטל לסיק | פני תהום

פתיחה: 02.12.2012 נעילה: 01.12.2012

בציור - אשה וצבוע ( מתוך הסדרה  דובים ויער, 2010), מפגישה רויטל  לסיק בתוך מרחב נופי ופיוטי, דמות אשה עם בעל חיים טורף. 
את המרחק בין הדמות הנשית שראשה מציץ מן המים, לבין החיה שניצבת מנגד על קרקע יציבה, ניתן לקרוא כמרחק תקין שאין בו סכנה מיידית , אך  הפוטנציאל של התקצרות טווח המרחק,  מנכיח בעבודה מתח סמוי ומטריד. 
עבודה זו מהווה הקדמה לגוף העבודות "פני תהום", המוצג בחלל שישי ראשון במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן.  

בתערוכה פני-תהום, מתפוגג "המרחק התקין" בין האשה לחיה. במפגש בין המתורבת והאנושי לפראי, מוסרים גבולות , נבראים מצבים אינטימיים ונוצרות הכלאות המחברות את טיבה הנשי של דמות האשה לטבעה הפראי והנופי. 
מהו הפראי "הראוי",  ומהו הפראי החוצה את גבולות הטעם התרבותי, עד כמה אשה יש בתוך החיה  וכמה חיה יש באשה?  הרי לא מדובר בציור פנטסטי של נשים שחברו לשפריריות והפכו ליצירים מכונפים, אלא בחיבורים לא מושלמים המצויים  במצבי הטמעה שונים.  

רויטל לסיק המציירת את דמויות הנשים תוך התבוננות במראה,  מחפשת את הנשים האחרות בתוך פניה ובתוך נפשה. הדמויות הרבות שהיא מוצאת לצייר, הן הנשים הביוגרפיות, הנשים הפנטסטיות , וגם נשים זרות שהיא אינה מכירה.  " חלק מהדמויות המצוירות מקבלות תוקף לאחר שהשיבו אלי מבט, ובכך הן הופכות להיות שלוחה שלי".   
את כולן היא משקפת דרך עצמה.  
כמו מסיכות היא  משילה אותן מחוצה לה, ומקרינה את בבואתן על הקנווס.  
משהו ממנה קיים בכל אחת מהן, אך כמה מהן כבר רחוקות מאד ממנה.  

הדמויות הרב דוריות, הן בנות מעמדות שונים . חלקן עדויות בתכשיטים ומעוטרות בתחרה ואחרות חסרות סימני זיהוי . כמה מהן  מקולפות עד נימי נפשן, כואבות, חשופות, נושאות טירוף, אנושיות בצורה חייתית ומחוברות לגוף ולאדמה.  אחרות קרות כקרחון נורבגי ועל אנושיות כיצור חללי מעודן. 

גם החיות שנבחרו לציור, לא מצויות בשיא תהילתן.  הן עשויות להיות חולות וקשישות, וכמו הנשים , הן חושפות צדדים ופנים המרכיבים עולם דמדומים  רווי בסודות, באפלה, בציחקוקים והגחכה, ברגשות סוערים  ובפירפורים.  

הרצון להתחבר ליופי הבריאה, לטבען הפשוט של החיות, למקום היצרי, עוסק לא רק בחיבור ובהכלאה, אלא גם באיזורי החיץ . בדיקת הגבולות בין החיה לאשה ובין אשה לאשה, נוכחת גם בתהליך הציורי הבנוי משכבות צבע דקות, רבות ופריכות. שימת הגבול הציורי, מיסמוסו או  הסרתו , קשורה לאישיות המבצבצת על גבי הקנווס. 


איילת השחר כהן, אוקטובר 2012


סרטון מפתיחת התערוכה:


עבודות של רויטל לסיק: