יום שני, 26 בנובמבר 2012

מתן אשכנזי\ העתקה רציפה

פתיחה: 07.12.2012 נעילה: 31.12.12



מתן אשכנזי -  העתקה רציפה

תצלומיו של מתן אשכנזי נעים בן תיאור של נידחות לבין פואטיקה מקומית ומתרחשים במרחב לא פתור.
המקומות בהם מצלם אשכנזי במצלמה בפורמט גדול, מזוהים כמרחבי נוף חצובים ומתורבתים בעיר, בשדות ובדרכים. מבטו של מתן מקפיא דגימות מהמציאות על משטחי צילום, מתאר דבר מה שגרתי ובו בעת מטיל בו ספק דרך אלמנטים ממסכים והפרעות שחוזרות על עצמן באופנים שונים.

תצלומיו אינם מעידים דווקא על המקום כמרחב דוקומנטארי או כקריאה ביקורתית על אסטרטגיות של בנייה וניכוס הטבע.
בתצלום אחד מרחב נופי משתקף בתוך קיר שַיִש המזוהה בדרך כלל כאובייקט זיכרון. 
הנוף הכלוא בתוך השַיִש מקבל את הטקסטורה של האבן והופך לפני שטח גרעיניים המדמים פִילְם. בתצלום לילה, המצולם בחשיפה ארוכה, נצפה מקום שאינו מקום אלא עיקול בכביש הסובב את עצמו ומואר ע"י מקור אור נסתר. 
באחד מזוג התצלומים המתפקדים כשאלה ותשובה, מרוקן הערפל פרטים וממלא אותו בכלום.

בכל אחת מעבודותיו של מתן, מתרחשת פעולה סמויה של המבט הנקשרת להגיון ולנהלים של חזרה לשגרה בתוך מציאות מורכבת, כאשר הסביבה והנוף מוטמעים זה בזה.

איילת השחר כהן, דצמבר 2012.

צילומים מחלל התערוכה:






סרטון מפתיחת התערוכה :



דימויים מהתערוכה :





יום שני, 29 באוקטובר 2012

רויטל לסיק | פני תהום

פתיחה: 02.12.2012 נעילה: 01.12.2012

בציור - אשה וצבוע ( מתוך הסדרה  דובים ויער, 2010), מפגישה רויטל  לסיק בתוך מרחב נופי ופיוטי, דמות אשה עם בעל חיים טורף. 
את המרחק בין הדמות הנשית שראשה מציץ מן המים, לבין החיה שניצבת מנגד על קרקע יציבה, ניתן לקרוא כמרחק תקין שאין בו סכנה מיידית , אך  הפוטנציאל של התקצרות טווח המרחק,  מנכיח בעבודה מתח סמוי ומטריד. 
עבודה זו מהווה הקדמה לגוף העבודות "פני תהום", המוצג בחלל שישי ראשון במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן.  

בתערוכה פני-תהום, מתפוגג "המרחק התקין" בין האשה לחיה. במפגש בין המתורבת והאנושי לפראי, מוסרים גבולות , נבראים מצבים אינטימיים ונוצרות הכלאות המחברות את טיבה הנשי של דמות האשה לטבעה הפראי והנופי. 
מהו הפראי "הראוי",  ומהו הפראי החוצה את גבולות הטעם התרבותי, עד כמה אשה יש בתוך החיה  וכמה חיה יש באשה?  הרי לא מדובר בציור פנטסטי של נשים שחברו לשפריריות והפכו ליצירים מכונפים, אלא בחיבורים לא מושלמים המצויים  במצבי הטמעה שונים.  

רויטל לסיק המציירת את דמויות הנשים תוך התבוננות במראה,  מחפשת את הנשים האחרות בתוך פניה ובתוך נפשה. הדמויות הרבות שהיא מוצאת לצייר, הן הנשים הביוגרפיות, הנשים הפנטסטיות , וגם נשים זרות שהיא אינה מכירה.  " חלק מהדמויות המצוירות מקבלות תוקף לאחר שהשיבו אלי מבט, ובכך הן הופכות להיות שלוחה שלי".   
את כולן היא משקפת דרך עצמה.  
כמו מסיכות היא  משילה אותן מחוצה לה, ומקרינה את בבואתן על הקנווס.  
משהו ממנה קיים בכל אחת מהן, אך כמה מהן כבר רחוקות מאד ממנה.  

הדמויות הרב דוריות, הן בנות מעמדות שונים . חלקן עדויות בתכשיטים ומעוטרות בתחרה ואחרות חסרות סימני זיהוי . כמה מהן  מקולפות עד נימי נפשן, כואבות, חשופות, נושאות טירוף, אנושיות בצורה חייתית ומחוברות לגוף ולאדמה.  אחרות קרות כקרחון נורבגי ועל אנושיות כיצור חללי מעודן. 

גם החיות שנבחרו לציור, לא מצויות בשיא תהילתן.  הן עשויות להיות חולות וקשישות, וכמו הנשים , הן חושפות צדדים ופנים המרכיבים עולם דמדומים  רווי בסודות, באפלה, בציחקוקים והגחכה, ברגשות סוערים  ובפירפורים.  

הרצון להתחבר ליופי הבריאה, לטבען הפשוט של החיות, למקום היצרי, עוסק לא רק בחיבור ובהכלאה, אלא גם באיזורי החיץ . בדיקת הגבולות בין החיה לאשה ובין אשה לאשה, נוכחת גם בתהליך הציורי הבנוי משכבות צבע דקות, רבות ופריכות. שימת הגבול הציורי, מיסמוסו או  הסרתו , קשורה לאישיות המבצבצת על גבי הקנווס. 


איילת השחר כהן, אוקטובר 2012


סרטון מפתיחת התערוכה:


עבודות של רויטל לסיק:







יום שני, 24 בספטמבר 2012

אילנה גל \ מקומית


פתיחה: יום שישי, 05.10.2012 בשעה 12:00 


בציוריה האקספרסיביים והצבעוניים של אילנה גל, דמויות נוגות ומכמירות לב, סימבולים ומסכות, חיות ונשים קטנות.  
האובייקטים שהובאו ע"י רוכלים אל סף ביתה באפריקה בשנות ילדותה, צפו בתודעתה לאחר שהייתה לאם, בעקבות ציור ילדים שצייר בנה בגן.  
הציור של בנה העלה תכנים שפלשו אל תוך ציוריה והפכו אותם לאיקונוגרפיה חזותית הקשורה לביוגרפיה שלה ולשאלות ציוריות שבהן עסקה. 
תערוכתה של אילנה במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן, עוסקת  בדיוקן עצמי, באופני ייצוג דרך הפנים, במקורות טקסיים ובמיפוי של מסיכות כאובייקט הסתרה אך גם כדימוי החושף עוצמה . 

הקירבה של אילנה גל  לאמנות שנוצרת שלא למען האמנות, אלא לצרכי פולחן מתוך המסורת השבטית, מאפשרת להתבונן בעבודתה גם  בהקשרים של תפישת עולם ומרחב תרבותי. 

אילנה גל, נולדה בחיפה ב-1968. חיה בגבעת נילי,  למדה עיצוב גרפי במכללת גורן בין השנים 1991-95, עוסקת  בציור משנת 1995הציגה בבתים פרטיים ובחללים ציבוריים בארץ , הציגה ב-opera gallery בפריז, בלונדון, במונקו, בדובאיי, בסאול, בסינגפור, בהונג קונג ובזנווה.














  

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

ניר דבוראי - שלושת סמני הקיום \ אנאטמן


פתיחהיום שישי, 7.9.2012  בשעה 12:00 



ניר דבוראי בוחן את עצמו גופו, את הסביבה הקרובה ואת השפה האמנותית שהוא מפתח . בחוקרו תהליכי  עבודה מסורתיים בחדר החושך שעיקרם תצלומים ללא מצלמה ובצלמו צילומי לילה של אוביקטים אותם הוא "מפתיע" באמצעות שימוש בפלאש, הוא בעצם בוחר לפעול בחסות החשכה. 

בתהליך עבודתו הופך ניר את גופו לחומר רגיש לאור . הוא מורח עליו כימיקלים לפיתוח, ומטביע את עצמו על נייר הצילום שנחשף קודם לכן לאור. הנייר מקבל את הדימוי הפוזטיבי של גופו ומכיל את המידע הפיזיולוגי, את  גבולות הגוף, את איבריו ומרקמיו. במקביל להעתקת הגוף על נייר הצילום, הוא מייצר הטבעות פוזיטיביות יחידניות , של עלים וצמחים מקומיים ומייצר חיבורים בין חומרי הגוף האורגאניים לצומח . 

דימויי הגוף שמציג דבוראי, מפורקים ומתמוססים כדימויי רורשאך, מוצגים בחלקם כנגטיב, ומתייחסים למרחב של צילום אנאלוגי. הם צרובים על הנייר והופכים את טריטוריית הגוף לזירה מופשטת של כתמים, פתחים ושקיפויות, חלקם קשורים למופעי הגוף השונים וניתנים לזיהוי מגדרי.   
שלושת סימני הקיום הם מושגים העומדים בבסיס תורת הבודהיזם. אנאטמאן (העדר ה"אני" בסנסקריט)  היא התערוכה הראשונה מתוך טרילוגיה

סרטון שעוקב אחרי ניר דבוראי במהלך שיטוטים וצילומי לילה בחיפה:



ניר דבוראי, יליד ישראל  1978
סטודנט m.f.a בפקולטה לאמנות באוניברסיטת חיפה.
זכה בפרס הצטיינות לפרויקט גמר בלימודי ההשלמה לתואר ראשון בפקולטה לאמנות באוניברסיטת חיפה (2010)
החל מ-2011, השתתף בתערוכות קבוצתיות בבית האמנים בחיפה, בגלריה ע"ש מורל דרפלר בביה"ס מוסררה ירושלים, בגלריה אלפרד בתל אביב ובחללי תצוגה נוספים. 

יום שלישי, 17 ביולי 2012

יוסי דותן - חלומות יוסף

פתיחת תערוכה : יום שישי 3.8.2012 , בשעה 12:00

יוסי דותן הוא יוצר ופותר חלומות. עבודותיו בתערוכה מייצרות זיקה בין שני העיסוקים שלו, נעות בין המודע ללא מודע, ועשויות בדרך המחקה את דרכו של החלום להיווצר.

דותן מנכס וגוזר דימויים מתוך מאגר תצלומים רחב ובעל וותק (מגזינים, חוברות ואלבומי תמונות משנות ה- 50 וה-70 של המאה הקודמת), ומחבר אותם לקולאג בשחור לבן בעל מרכז נראטיבי.

חלק מהדימויים הגזורים פיגורטיבים וחלקם האחר מופשט (ריבועי צבע, מעברי אור ודימויי טקסטורה) . יחד הם יוצרים מחבר שמספר סיפור חדש הלוכד בתוכו נקודות ציון במרחב הזמן .

עוד יוצגו בתערוכה סרטי וידאו קצרים שעוסקים במרחב הסוריאליסטי בין החלום למציאות , פתרון חלומות וחומרים ויזואלים וווקאלים המגיחים מן התת מודע ומוצגים באמצעות קודים .

יוסי דותן, יליד 1965, מתגורר במצפה רמון.
חוקר דרכים לפתרון חלומות ולפענוח מקרים מהמציאות
עוסק בפיתוח היישוב מצפה רמון.
בעבר יעץ לגופים שמעורבים בשוק הקמעוני ופיתח תכנית לטיפוח כישורי הוראה .

ליווי ואוצרות : איילת השחר כהן

סרטון שצולם בפתיחת התערוכה כולל ראיון עם יוסי דותן:

יום רביעי, 20 ביוני 2012

טל ניסים : Dreamel

טל ניסים / Dreamel

פתיחה: 06.07.2012       נעילה: 30.07.2012



סרטון מהקמות התערוכה:




טל ניסים מציג בחלל תערוכתו הקרנות וידאו העוסקות בקשר שבין נקודת מבט לבין הצילום כמדיום חזותי הנמצא על פרשת דרכים. בעבודה "חפירה", המוקרנת  בתוך תא אפל (קמרה אובסקורה ) דמוי קולנוע נייד, מוחדר מקדח מסתובב אל תוך עדשה של מצלמת וידאו פועלת. פעולת המצלמה המתעדת את עצמה נקדחת, מפגישה את הצופה דרך נקודת מבטו, עם  שרשרת של השתקפויות : עם  מרחב גופה הטכנולוגי של המצלמה הפועלת כלב פועם תחת לחץ, עם הקשרים תרבותיים הנעים בין עדשת הזכוכית לעדשה האנושית, ועם האמן הקודח בעדשת מצלמתו המתבוננת בו  בשעת פעולה. החפירה אל מעבר לחומר \ הנסיון למצוא  מבט חדש דרך הקידוח העקר והטורדני , מייצרים  סתירה והיפוך תפקידים, ומסיטים את השיח מן הצלם אל המנגנון הטכנולוגי המתווך את מבטו ואל מערכת היחסים בין האמן לכלי היצירה, שיוצרת בסופו של דבר דימוי שבור ומתכלה. פעולת הקדיחה המתפרשת גם  כפעולה אנרכיסטית המובילה להרס ולהשתקה, מבקשת  אולי לקרוא תגר גם על היחסים המורכבים והמתסכלים של צלם מול עולם המחפצן את המבט הצילומי  לכדי סחורה העוברת מיד ליד. העדשה המתנפצת לאיטה ביד האמן, הופכת לעכורה ודרכה נחווית המציאות .



התערוכה מפגישה את הצופה עם שתי עבודות וידאו נוספות . באמצעות ניסור של עדשת מצלמה במקביל לקו האופק שהיא מתעדת, ובאמצעות עריכה של פריים בודד לכדי רצף הכולא בתוכו יממה, בוחן טל ניסים פעולות של שליטה באופני יצוג של המבט . בעבודה "חפירה",  נוכח הסאונד כפעולה פרשנית של הכנר- אסף מנור.  בעבודות אלו  מושתק הסאונד ונרמז  דרך הדימוי החזותי.  
איילת השחר כהן, יולי 2012

 טל ניסים, נולד ב-1980 בישראל
בוגר המחלקה לצילום בבית הספר מנשר לאמנות, תל אביב, בימים אלה מסיים לימודי תואר ראשון   במדעי הרוח. 
השתתף במספר תערוכות קבוצתיות והציג שתי  תערוכות יחיד, "הכאב שאחרי", גלריית מנשר, תל אביב (2010) , "מחר הוא יום נפלא", גלריית המדרשה, בית ברל (2012) .

יום ראשון, 27 במאי 2012

יוני 2012: גלי גרינשפן / מלאכה וטיוח

פתיחה: 01.06.2012 נעילה: 01.07.2012

גלי גרינשפן מציגה בחלל "שישי ראשון", מיצב מותאם מקום. עבודתה מגדירה חלל בתוך חלל ומתייחסת לבניין ציבורי נטוש ברחוב הרכבת 52 בתל אביב, שחזיתו אטומה ושחורה,  רגע לפני שיהפוך לנכס נדל"ן בלתי נגיש. הבניין המלבני המרוקן מכל תוכן של פעילות מסחרית, מכיל במצב הביניים שלו התרחשויות ועקבות אנושיים של דמויות נעלמות החיות בשולי החברה (הומלסים, נרקומנים ואמני גרפיטי).
בתהליך התחקותה אחר האמת הפנימית של הבניין  עוקבת  גלי אחר המתווה והמעטפת שלו ובונה קונסטרוקציה תואמת, תוך דיאלוג עם ההיסטוריה המקומית של הבניין. בהמשך העבודה היא מתייחסת אל חלליו הפנימיים , מנטרלת הפרעות (חוטי חשמל ומזגנים) ומדמיינת אותו  כמרחב פסיכולוגי וגם כחלל עבודה אישי  . 
שלבי עבודתה דומים לעבודתם של בעלי מקצוע . כמוהם, היא בונה, מטייחת ומרצפת , אך גם מייצרת באופן עדין, ועמלני אריחי קרמיקה זעירים, גלזורות ופרחי פורצלן המקיימים דיאלוג מבוית עם צמחים שוטים שפורצים מתוך המבנה הפיזי אל החוץ.  

סרטון המתאר את תהליך הבאת הפסל למוזיאון והצבתו:




גלי גרינשפן  ילידת 1979, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לעיצוב ולאמנות בצלאל. מרצה בבית הספר לאמנות במכללת ספיר וחברה בגלריה השיתופית "חנינא –מקום לאמנות עכשווית" בתל אביב. הציגה תערוכות יחיד בבית האמנות במבשרת ציון (2008) ובגלריה דולינגר בתל אביב (2007). השתתפה בתערוכות קבוצתיות, בין היתר במוזיאון חיפה לאמנות, במוזיאון ישראל ירושלים, בביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל ובגלריות דולינגר, חזי כהן וגל-און בתל אביב. השתתפה בתערוכות קבוצתיות בחו"ל במוזיאון גרדינר בטורונטו, קנדה ובמוזיאון מינט בצפון קרולינה, ארה"ב ובעיר ברמן (סיקה) בגרמניה.זכתה במגלת קרן אמריקה ישראל ע"שׁ שרת, במלגה מקצועית מטעם קרן AIDA, ובפרס שפירו לעבודת יודאיקה. 




יום רביעי, 25 באפריל 2012

מאי 2012: אסף אלבוחר / כרוניקה אקראית

 פתיחה: 4.5.12 12:00          נעילה: 28.5.12

סרטון שצולם בחלל התערוכה במהלך הקמת התערוכה :


אסף אלבוחר עוסק בשנים האחרונות בפעולות מחושבות של לכידה, סריקה, איסוף ושימור חומרים. פעולות אלו הובילו אותו ליצירת עבודות בודדות  המקוטלגות בתוך ארכיון  מינימליסטי ומובחן.
בתערוכת היחיד הראשונה שלו, מציג אלבוחר הצבת חלל מתוך ארכיון זה, ובה תצלומים, אוביקטים, טקסטים  וסאונד, המצויים במצבי צבירה שונים וביחד מסמנים הוויה נוכחת של התפרקות והעלמות. השאיפה ללכוד ולתאר דבר מה מרוח הזמן, מוצגת בחלל כקיום מבוזר בו כל משמעות היא יחסית, מוגבלת וזמנית.

התערוכה מציעה התבוננות בפלחים מתוך שלם , ברעיונות שהפכו לדימויים, בדבר עצמו שממשיך להתכלות ובדימוי שלו שהוקפא,  בחומרי די.אן.איי אנושיים ואורגאניים ובסימנים זמניים .
המבט הנוכח בתערוכה על אופניו הביוגרפים, קונספטואליים ודוקומנטאריים, מאפשר גם בחינה שיטתית של אותם חומרי חיים המצויים במצבי ביניים וממשיכים להשתנות / להתהוות. 

במרכז החלל על גבי נייר של מפרט טכני כלשהו (העשוי להצביע גם על תוכנית או כוונה לקראת מהלך), נוכחים מספר טקסטים . חלקם מתייחסים לצילום. באחד מהם דובר אסף את עמדתו לטבע הדברים : 
"מעניין שדווקא בזמן שהמקרר המוגן והמקורר, אמור היה לעכב את התהליך, התפתח העובש במלואו ולמלוא יופיו. הריקבון העמוק, זה שהתפשט וצמח מעל מעשה של כל טוב, מתפקד כמושא למחקר, לא ביולוגי אלא אנושי" . 

איילת השחר כהן, מאי 2012
  


אסף אלבוחר  נולד בדימונה בשנת 1980, חי ויוצר בתל אביב.
סיים בהצטיינות את לימודיו במחלקה לצילום בבית הספר מוסררה, ירושלים (2008) וזכה בפרס ראש העיר ירושלים לסטודנט מצטיין . זכה  במילגת קרן תרבות אמריקה ישראל (2007) ובמילגת הצטיינות בתערוכה "גילוי שם", באוניברסיטת חיפה (2007)
לומד לתואר ראשון בחוגים קולנוע ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. 

השתתף בתערוכות קבוצתיות: "הזדמנות שניה", תערוכה זוגית יחד עם אלי אבן, הגלריה החברתית , בית הספר מוסררה, ירושלים 2012 \  "מחוץ לבוידעם" , זוג תערוכות , גלריה שודדי ים, ירושלים 2011  \ "שם זמני 1#" קבוצתית במתכונת pop-up gallery באגף החדש של הדיזנגוף סנטר,  תל אביב,  2009 \ "נפילות 09" , השתתפות בחדר הקרנות הוידאו, בניין פנורמה,  תל אביב 2009 \ "תוספות ושיירים" , במסגרת הביאנלה לאדריכלות, הגלריה החברתית, מוסררה, ירושלים 2008 \  השתתפות בתערוכה בביתן הישראלי "Additions" בביאנלה ה-11 לאדריכלות בונציה 2008

יום שלישי, 17 באפריל 2012

שישי ראשון אפריל 2012

נ מ ר ו ד    ג ר ש ו נ י 


האם_לכל_טקטיקה_יש_ריח_?_does_every_tactic_smell








פתיחה- 5.4.2012 בשעה 18:00 

אל מול מבטו של צופה, נבחן מיצב הוידאו  של נמרוד גרשוני כעבודה המתפקדת בין מישורים, על קו התפר בין אמנות המתהדרת במקוריות, באשלייה ובמיסתורין , לבין יצירה חזותית מודעת לעצמה , המנכסת סאונד ודימויים חזותיים  וחושפת את אופני פעולתה מאחורי הקלעים. 

נמרוד גרשוני מציג ב-"שישי ראשון", עבודת וידאו שנערכת בשידור חי במהלך החודש האחרון,  ע"י תוכנת מחשב שנבנתה  במיוחד לתערוכה. התוכנה שולטת במחסן החומרים שניכס האמן  מתוך מקורות קולנועיים, שולפת מתוכו קטעי סרטים באופן אקראי וחד פעמי ומצמידה אותם זה לזה למציאות מזפזפת, כל פעם בנקודות זמן שונות. העבודה המוצבת בחלל המוזיאלי, מנכיחה את חומרי הגלם שלה שנבחרו בקפידה , מערערת על עצמה דרך חשיפת אמצעי היצור שלה ומעוררת שיח בין מקור לשיעתוק ובין האנושי למכונה. 

האמן החדש הוא יצרן וצרכן. דרך העדרותו או נוכחותו ההפכפכה, מבקש גרשוני לעסוק בין השאר גם ביחסי אמן-קהל-מדיום. 

-----------------------------------------------------------------------------------






נמרוד גרשוני נולד בתל אביב 1982
בשנת 2011 סיים בהצטיינות את לימודיו במחלקה לצילום בבית הספר מנשר לאמנות, תל אביב. לומד לתואר ראשון מטעם האוניברסיטה הפתוחה בקולנוע ותולדות האמנות.
השתתף בתערוכות קבוצתיות:  "פופגנדה", המרכז האקדמי "ויצו" חיפה (2012), "גבולות" , הגלריה של המחלקה לצילום, בצלאל הר הצופים, ירושלים(2011), "מושן סטיל", אירוע של ערב אחד שכלל עבודת פרפורמנס "חמודי! אתה תראה, אנחנו נעשה כיף גדול!"   (2010).
השתתף בגליון "הבית", של מגזין A5

25 שנים למוזיאון רמת גן

המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן  שבו מתקיימת סדרת התערוכות שישי ראשון חוגג בימים אלו 25 שנים להקמתו. מזל טוב !


יום שלישי, 21 בפברואר 2012

שלוש תערוכות יחיד במסגרת הסדרה שישי ראשון

שלושת התערכות בסדרה שישי ראשון המציגות עד סוף מרץ 2012 :

بِالْعَكْس  בל-עכס  להיפך \  אלון כהן-ליפשיץ
 בתוך החלל המוזיאלי נטול התקרה, בונה אלון כהן- ליפשיץ, מבנה עשוי קורות עץ ופח גלי. תפישת המבנה הארעי, מסיטה את המבט אל חומריותו, פשטותו, אל גבולותיו, אל החיבור שלו למקום. מבנים כאלו מוכרים לנו בנוף המקומי.  ניתן לבנותם במהירות ולהרסם  בזריזות רבה יותר. בהוויתם , הם צנועים וחמקמקים ועם זאת מאד נוכחים בגסותם.  
כהן  ליפשיץ בונה במוזיאון  חלל עם מודעות חברתית  ופוליטית, אך לא מעלים את החוויה הפרטית של הצופה. עבודתו עוסקת 
ביחסים של הפכים, של פנים וחוץ, בחושך ואור , בבנייה ובהרס.

סרטון דוקומנטרי קצר העוקב אחר חלק מתהליך איסוף חומרי הגלם לתערוכה:




הדייר \ רפי בלבירסקי
חלל התערוכה של רפי בלבירסקי מאכלס  ציורי שמן, הקרנות וידאו וסאונד שחוברים למופע אודיו ויזואלי . המופע מוקלט בלייב בזמן הקמת התערוכה.
הסינתזה שמייצר רפי בלבירסקי  בין התודעות השונות המופיעות בחלל, הופכת לישות היברידית, המגלמת בתוך עצמה היתוך של  
זהויות משוכפלות, אוביקטים של ידע  ומיסמוס הגבול בין פיקציה לנסיון חיים פרטי ומציאות חברתית.



שימוש לרעה \ שראון פז@צביקה מרקפלד
שראון פז (מעצב התנסותי) וצביקה מרקפלד (מעצב ובונה חפצים אינטראקטיבים) ,  מתייחסים לחלל המוזיאלי כאל מרחב חי, הפתוח לשינויים, ומציגים בו מהלכים עשויים, אך גם "מארחים", שיירים של פעולות עתידיות . הצופים בתערוכה יוכלו לבחור אם להשתמש לרעה (או לטובה), בחפצים \ באמצעים ליצירה  מיידית וגולמית , כל זאת על פי הנחיות ישירות וסמויות שישאירו האמנים בחלל התערוכה ובמרחב הציבורי של המוזיאון.  

בפתיחת התערוכה קיימו שראון פז וצביקה מרקפלד, את המיצג הפרעת אכילה , בו הכינו מספר תופינים באמצעות כלי עבודה. 
ברוח התערוכה, תועד המיצג והוכנס כשיירים של עצמו אל תוך חלל התערוכה כמה ימים לאחר הפתיחה.






ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן

יום רביעי, 1 בפברואר 2012

שישי ראשון אחרי 2009-2010


התערוכה שישי ראשון-אחרי, במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, מסכמת מהלך אוצרותי של  24 תערוכות, שהוצגו בחלל אחד, במהלך שנתיים .

בתערוכה משתתפים אמנים , רובם בוגרי בתי ספר לאמנות בארץ ובתחילת דרכם . 
בין השאר, תוצגנה עבודות חדשות וגם כאלו שהופיעו בתערוכות היחיד במוזיאון, בין השנים 2009-2010.
התערוכה הרב תחומית  מבקשת להראות תמונת מצב, וזה גם הנושא שלה. 



סרטון מפתיחת התערוכה:


קטלוג התערוכה הקבוצתית "שישי ראשון-אחרי":


יום ראשון, 8 בינואר 2012

שלוש תערוכות יחיד ותערוכה קבוצתית 2009-2010


פתיחה: יום חמישי 26.02.2012 בשעה 19:00
שלוש תערוכות יחיד במסגרת "שישי ראשון", במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן.
יציגו: דן אלון, מארק יאשאייב וליבי קסל.

סרטון שצולם בהקמות שלושת התערוכות ובערב הפתיחה:





בתערוכתו נחזור אליך בהקדם, מציג דן אלון רישומים, ציורים וגובלנים שנעשו בשנים האחרונות,  ומייצר ביניהם הקשרים עכשוויים בחלל . דרך ייצוגים  מורכבים , מתבונן האמן על העולם במבט נוקב וגרוטסקי. עם זאת נוכחת בעבודותיו גם חיבה לנוסטלגיה, לשורשים ולתרבות ככללה.

בין הדימויים בתערוכה ניתן למצוא דיוקן עצמי אקספרסיבי בטושים, ציור של איש מזוקן דמוי פרויד, רישום של היטלר וקופסאת מרק.




בתערוכתו- זכרון\דברים  , ממשיך מארק יאשייב, לעסוק  בתא המשפחתי ובהגדרת זהותו האישית במרחב המוכר והטעון.
אפשר לפענח את תערוכתו של מארק, גם כגוף עבודה חברתי, הסובב סביב שאלות על מעמדו של אב המשפחה בחברה, כמו גם שאלות הנוגעות לטבע המקומי ולאסתטיקה שמייבאת תרבות ההגירה . הצילומים בתערוכה נוגעים בזכרון ובהשתקפות, אך גם בדברים שיש לאומרם ברגע מכונן זה על גבריות, התבגרות ופרידה.




בתערוכה הנמל 51, מכנסת ליבי קסל ייצוגים של עולמה,  אל תוך  קופסאות צפייה קטנות ומוארות, המונחות על מדפים .
תצלומיה משרטטים  מתווה לסיפור חיים שבו נפגשות דמויות, פעולות , חומרים  ומרחבים קטנים של פנים וחוץ באיזורי ביוגרפיה.   
הדימויים ישירים, חסרי הדר, ומשדרים כנות חשופה.
יחד הם מצטרפים למאסה מטרידה.
חלל התערוכה מקיים לצד המבט האינטימי הממוזער, גם נוכחות אקסצנטרית של צילום\טפט מוגדל המשמש כמצע . 



צילומים מההקמות: