פידליו \ יעל אזולאי

יעל אזולאי מנכסת חלקים מתוך סצינות קולנועיות , מתייחסת אליהם והופכת אותם לעבודות וידיאו עצמאיות ואותה לבעלת תפקיד.   הוידיאו בעיניה הוא מרחב שמכיל את הזמן, וכך היא בוחרת  רגע שנראה לה חשוב יותר  מרגעים אחרים בסצינה הקולנועית, ויוצרת בו. 

שם התערוכה פידליו מתייחס למילת הקוד שאומר השחקן טום קרוז בסרט עיניים עצומות לרווחה, (סטנלי קובריק, 1999)  כדי להיכנס למסיבה פרטית אשר הנוכחים בה עירומים וזהותם מוסתרת תחת מסכות.  עשיית הסרט  אשר מדבר על תשוקות לא ממומשות וופנטזיות מיניות של זוג נשוי, חפפה לפרידה של זוג השחקנים שהיה נשוי גם במציאות. 

 בעבודות הוידיאו המוקרנות בתערוכה בלופ,  אותו טקסט  שהאמנית דוברת, ואותה פעולה שהיא עושה, חוזרים שוב ושוב,  מנציחים את הרגע והופכים אותו לבעל מעמד איקוני.   אך החזרתיות על הרגע המכונן,  גם מעקרת את הסצינה מכוחה ויוצרת תחושת החמצה אשר מחדדת את  הפער בין המציאות לקולנוע\ לוידיאו \ליצירה.

בין הסרטים והסדרות אליהם מתייחסת אזולאי:  חלום אריזונה, עיניים עצומות לרווחה, כשהארי פגש את סאלי . 

יעל אזולאי

ילידת 1984, חיפה.  סיימה את לימודי התואר הראשון במדרשה לאמנות בית ברל (2010) . אצרה והשתתפה בתערוכות קבוצתיות והציגה תערוכת יחיד ראשונה ב2014.

לומדת בתוכנית לתואר שני באמנות ב- School of VIsual Arts, ניו יורק. 

מלנין \ אביה וייס ורחל ארז

פתיחה : 01.05.15 נעילה : 01.06.15

אביה וייס ורחל ארז נפגשו במכללת ויצו . מורה ותלמידה.  השנה חברו יחד לתערוכה משותפת ,  אשר תוצג במסגרת שישי ראשון במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן. 

רחל ארז עוסקת בטכניקה העתיקה –קולודיון-הדפס צילומי על גבי לוח רטוב, ואביה וייס מצלמת  בנגטיב. שתיהן יוצרות דימוי אותו הן מפענחות דרך החומר הכימי בחדר החושך. 

בתהליך עבודתן הן מרבות לצלם נשים. 

  

אביה צדה ואוספת את צבא הנשים המצולמות  כמו מאהבת,  ומזמינה אותן לתצלום ישיר וחשוף. רחל ארז בוחרת מודלים נשיים לא קלאסיים ומביימת אותם בקפידה. שתיהן מקיימות דיאלוג עמוק עם תולדות הצילום הקלאסי, אך גם מפליגות ממנו הלאה אל מחוזות פרטיים של חושך ואור.    

ליווי ואוצרות-איילת השחר כהן. 

סרטון מההקמות :

רחל ארז נולדה בחיפה, בוגרת המרכז האקדמי ויצו חיפה,  מרצה לצילום בתחום התהליכים  הקלאסיים.  אבייה וייס נולדה בחיפה, בוגרת המרכז האקדמי ויצו חיפה, זוכת מלגת 'מכון שפילמן' לצילום 2012 ומלגת קרן אמריקה-ישראל' 2012-2013. 

צילומים מפתיחת התערוכה :

איה ציגר / עד אין די

פתיחה : 02.04.15 נעילה : 27.04.15

בתערוכת היחיד הראשונה של איה צייגר, מוזמן הצופה להלך במרחב תחום בו הקרקע אינה יציבה. 

ההליכה על פני משטחי עץ משולבים, מובילה אל מספר מוקדים בחלל אשר מכילים נוזלים במצבים שונים של תנועה וקול. 

על פני החלונות התלויים באוויר כטריפטיך, זורמים מים בתנועה מחזורית, ובבואת זרימתם מהבהבת ומשתקפת על קירות החלל. על רצפת הבטון מונחים כ-300 דליים שחורים ובתוכם מים. מסת המים הופכת למערכת מולקולרית של חורים שחורים המחוברים זה לזה. וכמו סיפור בתוך סיפור, בתוך אחד הדליים השחורים, נעה סירה קטנה במעגלים, והופכת את משטחי העץ לרציף ארוך ואת עצמה לאפיזודה שהשתבשה, לזיכרון כלוא.  

בצידו השני של החלל ניצב מבנה חלול עשוי ממשקופים ומחלונות הקשורים זה לזה ובתחתיתו קרקעית מתעתעת של מים שחורים. המים האפלים מסמנים מקום חשוך ועמוק בו משתקפת דמותו של המתבונן, בתוך מרחב מהופך של מעלה ומטה. מנגנון חשמלי משחרר מנוף היורד אל המשטח הנוזלי, נוקש בו, מזעזע אותו ויוצר אדווה על פני המים. 

על גבי אחד הקירות, מוקרן וידאו כהה וכמעט מחוק, דימוי הבא והולך, של זוג ישוב בגבו על מיטה בחדר סגור. מבטם של בני הזוג פונה אל חלון והחוצה מן החלל. בתערוכה בה מרובים החלונות, מתקיים אופק נסתר ודיאלוג בין פנים לחוץ. סצנת הזוג טעונה. דבר כמעט לא קורה בה. נוכחותה הופכת את החלל ואת כל מה שבתוכו למראה אחורית ומטאפורית לעולם שבו החושים מחודדים, ההתנהלות זהירה והסכנה אורבת. סצנת הווידאו מופיעה כאובייקט מוקטן גם מחוץ למרחב התערוכה, כעין אקספוזיציה ובמקביל אחרית דבר, פוגשת את המבקרים בכניסה לחלל ומלווה אותם בצאתם ממנו. 

איה צייגר, אמנית רב תחומית, מעצבת תפאורה, צלמת ופרפורמרית. נולדה בירושלים, 1983,

חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת מצטיינת של המחלקה לעיצוב תפאורה במכללת שנקר (2008), עובדת כמעצבת ארט, תפאורה ותלבושות ומתמחה בעיצוב קונספטואלי.

צילומים מההקמה :