יום שני, 29 באוקטובר 2012

רויטל לסיק | פני תהום

פתיחה: 02.12.2012 נעילה: 01.12.2012

בציור - אשה וצבוע ( מתוך הסדרה  דובים ויער, 2010), מפגישה רויטל  לסיק בתוך מרחב נופי ופיוטי, דמות אשה עם בעל חיים טורף. 
את המרחק בין הדמות הנשית שראשה מציץ מן המים, לבין החיה שניצבת מנגד על קרקע יציבה, ניתן לקרוא כמרחק תקין שאין בו סכנה מיידית , אך  הפוטנציאל של התקצרות טווח המרחק,  מנכיח בעבודה מתח סמוי ומטריד. 
עבודה זו מהווה הקדמה לגוף העבודות "פני תהום", המוצג בחלל שישי ראשון במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן.  

בתערוכה פני-תהום, מתפוגג "המרחק התקין" בין האשה לחיה. במפגש בין המתורבת והאנושי לפראי, מוסרים גבולות , נבראים מצבים אינטימיים ונוצרות הכלאות המחברות את טיבה הנשי של דמות האשה לטבעה הפראי והנופי. 
מהו הפראי "הראוי",  ומהו הפראי החוצה את גבולות הטעם התרבותי, עד כמה אשה יש בתוך החיה  וכמה חיה יש באשה?  הרי לא מדובר בציור פנטסטי של נשים שחברו לשפריריות והפכו ליצירים מכונפים, אלא בחיבורים לא מושלמים המצויים  במצבי הטמעה שונים.  

רויטל לסיק המציירת את דמויות הנשים תוך התבוננות במראה,  מחפשת את הנשים האחרות בתוך פניה ובתוך נפשה. הדמויות הרבות שהיא מוצאת לצייר, הן הנשים הביוגרפיות, הנשים הפנטסטיות , וגם נשים זרות שהיא אינה מכירה.  " חלק מהדמויות המצוירות מקבלות תוקף לאחר שהשיבו אלי מבט, ובכך הן הופכות להיות שלוחה שלי".   
את כולן היא משקפת דרך עצמה.  
כמו מסיכות היא  משילה אותן מחוצה לה, ומקרינה את בבואתן על הקנווס.  
משהו ממנה קיים בכל אחת מהן, אך כמה מהן כבר רחוקות מאד ממנה.  

הדמויות הרב דוריות, הן בנות מעמדות שונים . חלקן עדויות בתכשיטים ומעוטרות בתחרה ואחרות חסרות סימני זיהוי . כמה מהן  מקולפות עד נימי נפשן, כואבות, חשופות, נושאות טירוף, אנושיות בצורה חייתית ומחוברות לגוף ולאדמה.  אחרות קרות כקרחון נורבגי ועל אנושיות כיצור חללי מעודן. 

גם החיות שנבחרו לציור, לא מצויות בשיא תהילתן.  הן עשויות להיות חולות וקשישות, וכמו הנשים , הן חושפות צדדים ופנים המרכיבים עולם דמדומים  רווי בסודות, באפלה, בציחקוקים והגחכה, ברגשות סוערים  ובפירפורים.  

הרצון להתחבר ליופי הבריאה, לטבען הפשוט של החיות, למקום היצרי, עוסק לא רק בחיבור ובהכלאה, אלא גם באיזורי החיץ . בדיקת הגבולות בין החיה לאשה ובין אשה לאשה, נוכחת גם בתהליך הציורי הבנוי משכבות צבע דקות, רבות ופריכות. שימת הגבול הציורי, מיסמוסו או  הסרתו , קשורה לאישיות המבצבצת על גבי הקנווס. 


איילת השחר כהן, אוקטובר 2012


סרטון מפתיחת התערוכה:


עבודות של רויטל לסיק:







יום שני, 24 בספטמבר 2012

אילנה גל \ מקומית


פתיחה: יום שישי, 05.10.2012 בשעה 12:00 


בציוריה האקספרסיביים והצבעוניים של אילנה גל, דמויות נוגות ומכמירות לב, סימבולים ומסכות, חיות ונשים קטנות.  
האובייקטים שהובאו ע"י רוכלים אל סף ביתה באפריקה בשנות ילדותה, צפו בתודעתה לאחר שהייתה לאם, בעקבות ציור ילדים שצייר בנה בגן.  
הציור של בנה העלה תכנים שפלשו אל תוך ציוריה והפכו אותם לאיקונוגרפיה חזותית הקשורה לביוגרפיה שלה ולשאלות ציוריות שבהן עסקה. 
תערוכתה של אילנה במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן, עוסקת  בדיוקן עצמי, באופני ייצוג דרך הפנים, במקורות טקסיים ובמיפוי של מסיכות כאובייקט הסתרה אך גם כדימוי החושף עוצמה . 

הקירבה של אילנה גל  לאמנות שנוצרת שלא למען האמנות, אלא לצרכי פולחן מתוך המסורת השבטית, מאפשרת להתבונן בעבודתה גם  בהקשרים של תפישת עולם ומרחב תרבותי. 

אילנה גל, נולדה בחיפה ב-1968. חיה בגבעת נילי,  למדה עיצוב גרפי במכללת גורן בין השנים 1991-95, עוסקת  בציור משנת 1995הציגה בבתים פרטיים ובחללים ציבוריים בארץ , הציגה ב-opera gallery בפריז, בלונדון, במונקו, בדובאיי, בסאול, בסינגפור, בהונג קונג ובזנווה.














  

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

ניר דבוראי - שלושת סמני הקיום \ אנאטמן


פתיחה: יום שישי, 7.9.2012  בשעה 12:00 



ניר דבוראי בוחן את עצמו גופו, את הסביבה הקרובה ואת השפה האמנותית שהוא מפתח . בחוקרו תהליכי  עבודה מסורתיים בחדר החושך שעיקרם תצלומים ללא מצלמה ובצלמו צילומי לילה של אוביקטים אותם הוא "מפתיע" באמצעות שימוש בפלאש, הוא בעצם בוחר לפעול בחסות החשכה. 

בתהליך עבודתו הופך ניר את גופו לחומר רגיש לאור . הוא מורח עליו כימיקלים לפיתוח, ומטביע את עצמו על נייר הצילום שנחשף קודם לכן לאור. הנייר מקבל את הדימוי הפוזטיבי של גופו ומכיל את המידע הפיזיולוגי, את  גבולות הגוף, את איבריו ומרקמיו. במקביל להעתקת הגוף על נייר הצילום, הוא מייצר הטבעות פוזיטיביות יחידניות , של עלים וצמחים מקומיים ומייצר חיבורים בין חומרי הגוף האורגאניים לצומח . 

דימויי הגוף שמציג דבוראי, מפורקים ומתמוססים כדימויי רורשאך, מוצגים בחלקם כנגטיב, ומתייחסים למרחב של צילום אנאלוגי. הם צרובים על הנייר והופכים את טריטוריית הגוף לזירה מופשטת של כתמים, פתחים ושקיפויות, חלקם קשורים למופעי הגוף השונים וניתנים לזיהוי מגדרי.   
שלושת סימני הקיום הם מושגים העומדים בבסיס תורת הבודהיזם. אנאטמאן (העדר ה"אני" בסנסקריט)  היא התערוכה הראשונה מתוך טרילוגיה. 

סרטון שעוקב אחרי ניר דבוראי במהלך שיטוטים וצילומי לילה בחיפה:



ניר דבוראי, יליד ישראל  1978
סטודנט m.f.a בפקולטה לאמנות באוניברסיטת חיפה.
זכה בפרס הצטיינות לפרויקט גמר בלימודי ההשלמה לתואר ראשון בפקולטה לאמנות באוניברסיטת חיפה (2010)
החל מ-2011, השתתף בתערוכות קבוצתיות בבית האמנים בחיפה, בגלריה ע"ש מורל דרפלר בביה"ס מוסררה ירושלים, בגלריה אלפרד בתל אביב ובחללי תצוגה נוספים.