שלושת התערכות בסדרה שישי ראשון המציגות עד סוף מרץ 2012 :
بِالْعَكْس בל-עכס להיפך \ אלון כהן-ליפשיץ
בתוך החלל המוזיאלי נטול התקרה, בונה אלון כהן- ליפשיץ, מבנה עשוי קורות עץ ופח גלי. תפישת המבנה הארעי, מסיטה את המבט אל חומריותו, פשטותו, אל גבולותיו, אל החיבור שלו למקום. מבנים כאלו מוכרים לנו בנוף המקומי. ניתן לבנותם במהירות ולהרסם בזריזות רבה יותר. בהוויתם , הם צנועים וחמקמקים ועם זאת מאד נוכחים בגסותם.
כהן ליפשיץ בונה במוזיאון חלל עם מודעות חברתית ופוליטית, אך לא מעלים את החוויה הפרטית של הצופה. עבודתו עוסקת
ביחסים של הפכים, של פנים וחוץ, בחושך ואור , בבנייה ובהרס.
סרטון דוקומנטרי קצר העוקב אחר חלק מתהליך איסוף חומרי הגלם לתערוכה:
הדייר \ רפי בלבירסקי
חלל התערוכה של רפי בלבירסקי מאכלס ציורי שמן, הקרנות וידאו וסאונד שחוברים למופע אודיו ויזואלי . המופע מוקלט בלייב בזמן הקמת התערוכה.
הסינתזה שמייצר רפי בלבירסקי בין התודעות השונות המופיעות בחלל, הופכת לישות היברידית, המגלמת בתוך עצמה היתוך של
זהויות משוכפלות, אוביקטים של ידע ומיסמוס הגבול בין פיקציה לנסיון חיים פרטי ומציאות חברתית.
שימוש לרעה \ שראון פז@צביקה מרקפלד
שראון פז (מעצב התנסותי) וצביקה מרקפלד (מעצב ובונה חפצים אינטראקטיבים) , מתייחסים לחלל המוזיאלי כאל מרחב חי, הפתוח לשינויים, ומציגים בו מהלכים עשויים, אך גם "מארחים", שיירים של פעולות עתידיות . הצופים בתערוכה יוכלו לבחור אם להשתמש לרעה (או לטובה), בחפצים \ באמצעים ליצירה מיידית וגולמית , כל זאת על פי הנחיות ישירות וסמויות שישאירו האמנים בחלל התערוכה ובמרחב הציבורי של המוזיאון.
בפתיחת התערוכה קיימו שראון פז וצביקה מרקפלד, את המיצג הפרעת אכילה , בו הכינו מספר תופינים באמצעות כלי עבודה.
ברוח התערוכה, תועד המיצג והוכנס כשיירים של עצמו אל תוך חלל התערוכה כמה ימים לאחר הפתיחה.
ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן
