יום חמישי, 1 בדצמבר 2011
דן אלון: נחזור אלייך בהקדם
יום שבת, 23 ביולי 2011
נסרין אבו בכר - On This Earth What Makes Life Worth Living

נסרין אבו בכר, היא אמנית שעוסקת בדרכה, בחומרים טעונים ובנושאים בוערים הנמצאים על סדר היום : הסכסוך הפלסטיני ישראלי ומעמד האשה הערבייה בארץ. עשייתה נובעת מתוך זיקה משפחתית עמוקה ובחיבור לתרבות ולמסורת ממנה היא מגיעה.
הסטודיו שלה ממוקם בתוך המחסן המשפחתי בכפר זלפה, ועמוס בחפצים ביתיים ובחומרים תעשייתיים המשפיעים על עבודתה .
היא מציירת בצבעים של אביה – סובחי אבו בכר, סייד ובעל מקצוע, על גבי בד ערבי פשוט ורפוי, מתוך רצון לעסוק בחומרים זמינים מן החיים ובאמנות ישירה ללא תיווך של ייצוג.
את דימוי האשה, אותו היא חוקרת בעבודתה ומציגה תמיד בקונטקסט פוליטי-חברתי, היא מחברת לחומרים שונים. בין השאר היא מטביעה אותו בתוך לוח בטון, כאשר האיזכור לגדר ההפרדה הוא בלתי נמנע בעיניה.
כך ניתן למצוא בעבודותיה שימוש אקלקטי בחפצים מקומיים ובסמנים תרבותיים כמו בד ערבי (ממנו תופרות ערביות קשישות תכריכים) , וילון סינטטי ( שיצא מן האופנה, אך זכור לה מילדותה , תלוי מעל חלון בבית שטוף שמש) וקערות אמייל חגיגיות , מאוירות בפרחים וציפורים.
בתערוכת היחיד הראשונה שלה מעלה נסרין שאלות וקונפליקטים לגבי פנים וחוץ, הסתרה וחשיפה, גבריות ונשיות, ומחברת בין כבוד ומסורת לחוכמת רחוב. את הרעיונות שלה היא מגלמת בעיקר דרך חומרים "נמוכים" וזמינים : הטבע מצויר על מגשי מזון שמודבקים על פני משטחי בטון, תחרה שקופה נוצצת מתוחה על גבי גלגל של טרקטורון שטח, צמה שחורה משתלשלת מ-פגוש של מכונית סובארו וכיסוי הראש המוסלמי יוצא מתוך גלגלי העיניים של גולגולת בקר.
כתבה שהתפרסמה באתר ה"ארץ" על תערוכתה של נסרין אבו בכר.
יום חמישי, 30 ביוני 2011
ליאור וילנצ'יק – "Gardening"
ליאור וילנציק מציגה בשישי ראשון, מיצב קיר, הבנוי מסדרות של עבודות פלסטיות במדיומים שונים, ביניהן רישומי עט על נייר, הדפסות דיגיטאליות בחיתוך צורני וציורי שמן על דיקט ובד בגדלים משתנים.
עבודתה של ליאור, המעלה שאלות של ייצוג ואותנטיות, עוסקת בחיבורים של דימויים דקורטיביים יד שנייה ושלישית, בחיתוכים של ייצוגים רב תרבותיים ובין דוריים וברפרנטים לניו-אייג', לתרבות הרטרו ועד למודרניזם.
האמנית המתחקה אחר הפאנג-שווי \ "הנוסחא הנכונה" להשמת מושגים של חומר ורוח במרחב נתון, מעמתת דקורציה עם עיצוב פנים ואמנות, ומחפשת את הגבולות הדיסהרמוניים ואת המינון הראוי בין דימוי מקומי ל-לא מקומי, ובין תרבות הנחשבת בזויה ונמוכה, לנראות מלומדת ואלגנטית.
חלקי הדקורציה בעבודתה של ליאור מייצרים גם הם משפט "דקורטיבי" חדש ושלם, אך כזה המבקש להפעיל עליו כללים אחרים של מבט. היחס הנכון בין צבעים וצורות, בין טעם טוב לטעם רע, בין אסתטיקה של נהנתנות ליופיו של הטבעי, מכוונים את מבטו של הצופה אל הדיאלוג התרבותי הטעון המתקיים בין האמנות לחיים.
ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן, יולי 2011
דימויים מהתערוכה:
סרטון מהקמת התערוכה:

