שישי ראשון 2013: הצהרת אוצרת \ הצעות לפעולה בחלל

אני מחפשת אמנים צעירים, רעבים , עצמאיים ומרתקים , 

בכל תחום, שמעוניינים בליווי לתערוכת יחיד ראשונה 

בסדרת התערוכות  "שישי ראשון", במוזיאון לאמנות ישראלית ר"ג.

אני מחפשת הצעות שלא עוסקות ב"אופני יצוג"  של דימויים וסדרות על גבי קירות, אני מחפשת עבודות שאינן עבודות, עבודות שאינן גוף, עבודות שאין להן קיום ללא החלל המדובר.

אני מכוונת לפעולות שיפענחו את החלל כמרחב חדש\ כמרחב שמתייחס אל ההיסטוריה של עצמו\ כאקס טריטוריה של החלל המוזיאלי.

למה? 

כי אצרתי כבר 48 תערוכות בחלל הזה שהיה בית קיבול לרצונות וחזונות שהתגשמו , ואני מבינה שהמרחב הזה  כבר לא יכול לסבול את היותו מקום מכיל ופאסיבי,  ולמען האמת, זו אני שכבר לא יכולה לסבול את זה, כי שאלות חדשות בוערות בתקופה זו ובפתחו של חלל זה.  

הצעות יש לשלוח (רק לאחר ביקור בחלל) לאימייל 

 22ayelet@gmail.com

בנושא האימייל  יש לכתוב : הצעה לשישי ראשון 2013

אופן הגשה

את ההצעה הכתובה יש לשלוח במסמך וורד בלבד.

קורות חיים מקוצרים בעברית, במסמך וורד בלבד.
לצרף לאימייל לצרף עד שישה דימויים קודמים בקבצי jpg מוקטנים,  או קישור לאתר\בלוג. 

לא תתקבלנה מצגות מוכנות, או קבצים מסוג אחר.

לצערי לא אוכל להשיב לכל הצעה , אלא רק לאלו העומדות בקריטריונים,  ומתאימות לקונספט.

בהצלחה

איילת השחר כהן, מלווה ואוצרת הסדרה

מתן אשכנזי\ העתקה רציפה

פתיחה: 07.12.2012 נעילה: 31.12.12

מתן אשכנזי -  העתקה רציפה

תצלומיו של מתן אשכנזי נעים בן תיאור של נידחות לבין פואטיקה מקומית ומתרחשים במרחב לא פתור.

המקומות בהם מצלם אשכנזי במצלמה בפורמט גדול, מזוהים כמרחבי נוף חצובים ומתורבתים בעיר, בשדות ובדרכים. מבטו של מתן מקפיא דגימות מהמציאות על משטחי צילום, מתאר דבר מה שגרתי ובו בעת מטיל בו ספק דרך אלמנטים ממסכים והפרעות שחוזרות על עצמן באופנים שונים.

תצלומיו אינם מעידים דווקא על המקום כמרחב דוקומנטארי או כקריאה ביקורתית על אסטרטגיות של בנייה וניכוס הטבע.

בתצלום אחד מרחב נופי משתקף בתוך קיר שַיִש המזוהה בדרך כלל כאובייקט זיכרון. 

הנוף הכלוא בתוך השַיִש מקבל את הטקסטורה של האבן והופך לפני שטח גרעיניים המדמים פִילְם. בתצלום לילה, המצולם בחשיפה ארוכה, נצפה מקום שאינו מקום אלא עיקול בכביש הסובב את עצמו ומואר ע"י מקור אור נסתר. 

באחד מזוג התצלומים המתפקדים כשאלה ותשובה, מרוקן הערפל פרטים וממלא אותו בכלום.

בכל אחת מעבודותיו של מתן, מתרחשת פעולה סמויה של המבט הנקשרת להגיון ולנהלים של חזרה לשגרה בתוך מציאות מורכבת, כאשר הסביבה והנוף מוטמעים זה בזה.

איילת השחר כהן, דצמבר 2012.

צילומים מחלל התערוכה:

סרטון מפתיחת התערוכה :

דימויים מהתערוכה :

רויטל לסיק | פני תהום

פתיחה: 02.12.2012 נעילה: 01.12.2012

בציור - אשה וצבוע ( מתוך הסדרה  דובים ויער, 2010), מפגישה רויטל  לסיק בתוך מרחב נופי ופיוטי, דמות אשה עם בעל חיים טורף. 

את המרחק בין הדמות הנשית שראשה מציץ מן המים, לבין החיה שניצבת מנגד על קרקע יציבה, ניתן לקרוא כמרחק תקין שאין בו סכנה מיידית , אך  הפוטנציאל של התקצרות טווח המרחק,  מנכיח בעבודה מתח סמוי ומטריד. 

עבודה זו מהווה הקדמה לגוף העבודות "פני תהום", המוצג בחלל שישי ראשון במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן.  

בתערוכה פני-תהום, מתפוגג "המרחק התקין" בין האשה לחיה. במפגש בין המתורבת והאנושי לפראי, מוסרים גבולות , נבראים מצבים אינטימיים ונוצרות הכלאות המחברות את טיבה הנשי של דמות האשה לטבעה הפראי והנופי. 

מהו הפראי "הראוי",  ומהו הפראי החוצה את גבולות הטעם התרבותי, עד כמה אשה יש בתוך החיה  וכמה חיה יש באשה?  הרי לא מדובר בציור פנטסטי של נשים שחברו לשפריריות והפכו ליצירים מכונפים, אלא בחיבורים לא מושלמים המצויים  במצבי הטמעה שונים.  

רויטל לסיק המציירת את דמויות הנשים תוך התבוננות במראה,  מחפשת את הנשים האחרות בתוך פניה ובתוך נפשה. הדמויות הרבות שהיא מוצאת לצייר, הן הנשים הביוגרפיות, הנשים הפנטסטיות , וגם נשים זרות שהיא אינה מכירה.  " חלק מהדמויות המצוירות מקבלות תוקף לאחר שהשיבו אלי מבט, ובכך הן הופכות להיות שלוחה שלי".   

את כולן היא משקפת דרך עצמה.  

כמו מסיכות היא  משילה אותן מחוצה לה, ומקרינה את בבואתן על הקנווס.  

משהו ממנה קיים בכל אחת מהן, אך כמה מהן כבר רחוקות מאד ממנה.  

הדמויות הרב דוריות, הן בנות מעמדות שונים . חלקן עדויות בתכשיטים ומעוטרות בתחרה ואחרות חסרות סימני זיהוי . כמה מהן  מקולפות עד נימי נפשן, כואבות, חשופות, נושאות טירוף, אנושיות בצורה חייתית ומחוברות לגוף ולאדמה.  אחרות קרות כקרחון נורבגי ועל אנושיות כיצור חללי מעודן. 

גם החיות שנבחרו לציור, לא מצויות בשיא תהילתן.  הן עשויות להיות חולות וקשישות, וכמו הנשים , הן חושפות צדדים ופנים המרכיבים עולם דמדומים  רווי בסודות, באפלה, בציחקוקים והגחכה, ברגשות סוערים  ובפירפורים.  

הרצון להתחבר ליופי הבריאה, לטבען הפשוט של החיות, למקום היצרי, עוסק לא רק בחיבור ובהכלאה, אלא גם באיזורי החיץ . בדיקת הגבולות בין החיה לאשה ובין אשה לאשה, נוכחת גם בתהליך הציורי הבנוי משכבות צבע דקות, רבות ופריכות. שימת הגבול הציורי, מיסמוסו או  הסרתו , קשורה לאישיות המבצבצת על גבי הקנווס. 

איילת השחר כהן, אוקטובר 2012


סרטון מפתיחת התערוכה:

עבודות של רויטל לסיק: