2010 3.9 - 26.9.2010 בתערוכתה - "גחליליות", מציגה דאפי ספונר הצבה, המורכבת מוידאו, צילומים וסאונד, שהצופן הגנטי שלהם נפגע. החלל בנוי כמערכת כמו אורגאנית, פועמת ומהבהבת ומדמה טבע במצוקה.
דימוי הוידאו בתערוכה נראה כהשתקפות של תמונת זכרון אפוקליפטית - זרועה בבאגים, ומקיים דיאלוג אסימטרי של מקצבי אור, עם אובייקטים התלויים על גבי הקירות.
מקורה של כל תמונת נוף בתערוכה, הוא בתצלום ישיר המשובש באמצעים רב שכבתיים. המראה המקולקל - תוצר של סדרת הפרעות ופעולות "חבלניות" הנעשות על גבי החומר הצילומי, חושף תכנים ורמזים לחוץ מומת, אך גם איתותים קטנים ומופנמים של רוח חיים.
אמיר יציב, אמן רב תחומי, ממשיך את עיסוקו בדימויים מייצגי מציאות, ומציג בתערוכתו המוזיאלית הראשונה במסגרת "שישי ראשון", סרט דוקומנטארי, המתחקה אחר משחקי סימולציה של לחימה במזרח אירופה. יציב מתלווה לשתי קבוצות של שחקנים מפולין, רוסיה, שבדיה וצכ'יה, אשר פועלות בשני מתחמים מנותקים: אחת הקבוצות משחקת את צבא צה"ל והשנייה משחקת את צבא וורמאכט (שמו הרשמי של צבא גרמניה הנאצית). השחקנים החובבים קונים ציוד מאספנים, ומשחזרים בסופי שבוע, קרבות, באותם יערות בהם התרחשו הקרבות ההיסטוריים במלחמת העולם השנייה. למרות אופיו התיעודי של הסרט, מחליט יציב, להפגיש בין "שני הצבאות", וחוצה בעצמו את הגבול בין הדוקומנטארי לסימולטיבי. סימולציית המפגש בין שני הצבאות, מתגלה כבחירה אמנותית, באמצעותה מפנטז האמן מציאות אחרת , ממוסס את מרווחי הזמן ומציע הזדמנות לתיקון.
אמיר יציב מנכס חלקים מתוך הדמיה של מציאות רחוקה אל תוך מציאות עכשווית, הדנה כבר עשרות שנים בהשפעותיה של מלחמת העולם השנייה על התרבות המקומית. למרות הקונטקסט הישיר אל האירוע ההיסטורי המכונן, הסרט- אנטיפודים, מתייחס לצה"ל, בדרך כזו או אחרת, גם כאל ארגון המשקף את פני החברה הישראלית.
"אנטיפודים", סרט דוקומנטארי, 30:00 דק', 2010 צילום ועריכה- אמיר יציב, פסקול - מאיר דלאל. סרט זה הופק בסיוע הקרן לעידוד וידאו-ארט וקולנוע נסיוני של המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב ובתמיכת המועצה הישראלית לקולנוע.
