יום שבת, 27 בדצמבר 2014

נועה ברזנר / הכל מונח במקומו הנכון / Everything in it's right place

פתיחה : 02.01.2015 נעילה : 02.02.2015

עבודותיה של נועה ברזנר עוסקות באופני ייצוג. מוצרי העזר הפונקציונאלים להצבת אמנות כמו גם פרגמנטים מאזורי התצוגה, הופכים בתערוכתה הנוכחית למוצג עצמו.  
המדיום הצילומי מאפשר לברזנר להתייחס לזמן ולמרחב ולקיים דיאלוג עם פיסול דרך אשליית העומק. המוזיאון הוא אמנם היכל ובמה, אך כשהוא מרוקן מעבודות, הוא דומה לכל חלל אחר. החלקים אותם "גוזרת" האמנית מתוך אותו חלל - או - כל חלל , מתארים דרך הצילום מראות פשוטים: פינה, רצפה, מדרגות, עמודים וקירות. 
כשהם מוצבים מחדש כעבודת אמנות בחלל התצוגה, נוצר מפגש בין חומר לבין הדימוי שלו.    

ברזנר מתייחסת לתערוכתה כאל שיתוף פעולה בין צלם \רקדן \ צופה וחלל.  "פעולת הצילום מאפשרת לי לנוע באיטיות, להקשיב לחלל ולעצמי בו זמנית. גם נוכחותם של צופים הנעים בחלל התערוכה, מעודדת בעיני הקשבה. זו הזדמנות להתבונן, לשהות וגם להשפיע על העבודה. כשהכל מונח במקומו הצופה לא צריך להתאמץ כדי להתחבר ".   

תערוכתה של  ברזנר, ממשיכה מהלך של פעולה צילומית בחללי תצוגה שונים, אשר הפך למרכז עשייתה בשנים האחרונות. בעבר צילמה  בירושלים בסדנת ההדפס, במוזיאון המדע ובגלריה של המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. התערוכה הנוכחית, מציגה עבודות חדשות שצולמו במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, וגם שתי עבודות קודמות המתכתבות עם חלל שישי ראשון.   


נועה ברזנר נולדה בתל אביב, 1983. רקדנית בהכשרתה ועוסקת בהדרכת פילאטיס.
בוגרת בהצטיינות של המחלקה לצילום, ביה"ס לאמנות מוסררה ירושלים (2011).

הציגה בתערוכות קבוצתיות בסדנאות האמנים ירושלים, סדנת ההדפס ירושלים, חלל פעילה יפו, גלריה אינדי תל אביב וביריד צבע טרי #6 , 2013. זוכת פרס ראש העיר ירושלים על הצטיינות בפרוייקט גמר והצטיינות בלימודים (2011), זוכת מלגת הדפסה מטעם רע בן דוד בית מלאכה לצילום (2011). עבודתה נמצאת באוסף יגאל אהובי.

יום רביעי, 26 בנובמבר 2014

להתראות מילים \ רותם מנור

פתיחה : 05.12.2014    נעילה : 28.12.2014

רותם מנור מציגה בחלל שישי ראשון דימויים שראשיתם התבוננות עמוקה ואחריתם שיבוש ואי תקינות. השיבוש בעבודותיה מתחיל כ-  Ready Made  של באג זמני במצלמה,  וממשיך כציור נוף שביטל את קו האופק והפך לאנכי או כקיר צבוע שהוא גם מרחב פיסולי ובו בזמן  פיסת שמיים. 

מנור חשה אי נחת משטיחותו  המגבילה של מדיום הציור, ולכן פולש הציור שלה אל תוך החלל, מהדהד את עצמו דרך מדיומים נוספים ומשאיר סימנים של היפוך. השיבוש וההיפוך ממסכים את המציאות, מערערים עליה, ובמקביל מייצרים קודים חדשים להתבוננות בה. צילומי נופים מתורגמים לחומר ולטקסטורה ,  מתרחקים מן המקום הממשי בו צולמו אך טעונים בו.  חתיכות של שמיים שצולמו במצלמת טלפון במהלך היממה, הופכות לריבועי צבע. 

עבודותיה של מנור כמו דוגמות את החומר ממנו עשוי העולם ומגדירות אותו כמרחב להמלט אליו. אוצרות הטבע - מחצבים, אבנים, קווי אופק, מים ושמיים , מוכנסים אל תוך החלל ויוצרים תפנימים תנועתיים ומוקטנים של עצמם , מאורגנים בסדר חדש. 

על אחד הקירות בחלל משורטטים פסים כתרשים ססמוגרפי, כמו באימון של כתיבה תמה, בניסיון ליצור קו אופק "נכון" ומאוזן בתוך פני השטח המפרידים בין אדמה לשמיים. בפעולת הציור האופקית נוצרות נזילות שמנכיחות את המתח בין חומר לרוח הדברים ונקשרות גם לכוח הכבידה הפועל באזורים נוספים בחלל. 

"להתראות מילים",  הוא משפט פרידה משפה ומסמלי תרבות והזמנה לשיח אחר .

------------------------------------------

רותם מנור, נולדה ב- 1984 בחיפה, חיה ויוצרת בתל אביב. 
אמנית רב תחומית, עוסקת במיצב, צילום וציור. 
בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל 2011.
לומדת בתכנית התואר השני באמנות, MFA, באוניברסיטת חיפה.
לצד העשייה האמנותית, עוסקת ברסטורציה של ציורי קיר מראשית המאה ה-20  
במסגרת סטודיו תכלת. 

תודות: שי פרקש, אלי שאלתיאל, טניה סמירנובה, קטורה מנור, בן בוכנבכר, יערה עוזרי, איל זקין,   
אבא ואמא היקרים

--------------------------------------------------

בראשית היה קו אופק
היו למעשה אינסוף קווים של אופק
ולא היה אדם כלל.

דבר אינו יחסי
מה שקיים ישנו
ואין לו שם כלל.

להתראות מילים!
בראשית היה העולם
ורק לאחר מכן נבראתן.

מעכשיו אני מדברת
רק
עם קווי אופק

רותם מנור

יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

נועם עומר / מתחת לכר

פתיחה:      07.11.14   נעילה:     01.12.14

מתחת לכר
פרופסור חיים עומר

התמונה "מתחת לכר", משקפת את חווייתו של נועם עומר, שקיומו (או קיומנו) עומד על קרום דק, שמתחתיו נפרסות מערות, מנהרות, חורבות ומפולות. חוויה זו זכתה להד רב בעת המלחמה האחרונה: התמונה "מתחת לכר", פורסמה בפייסבוק וגררה שובל ארוך של תגובות: דבר המעיד כי חרדתו של נועם הפכה למנת חלקם של רבים מאד מאתנו. הרישום, שנראה כה קשור לאירועי המלחמה, צויר כשנה לפניה. חזון האימים נתגלה כנבואי. 
אכן העולם שמתחת לכר רוחש בדימויים מערערים ומאיימים, אך לא רק בהם. לצד גלריה של דמויות החיות בחרדה קיומית תמידית, נרקמים שם גם יסודות לחוויה ולמציאות אחרת. מן המפורסמות היא שהחרדה בפני הלא-נודע היא אחד המקורות המרכזיים של האמונה הדתית. נועם עומר הוא לא אדם בעל אמונה דתית במובן הרגיל של המילה, אבל זה לא אומר שאין לו אלים. אולי דווקא היעדר האמונה המגובשת מביאה לכך שדמויות על טבעיות נרקמות והולכות מתחת לכר, תוך כדי הושטת יד לדימויים דתיים על זמניים. שתי התמונות הגדולות בתערוכה זו "פיאטה", ו"הבשורה" מדגימות תהליך זה. "הפיאטה" איננה מציגה את מריה עם ישו, אלא שני פלשתינאים נושאים חבר פצוע בעת הפגנה, והבשורה" היא וריאציה אבסורדית על הנושא הקלאסי של התגלות המלאך למריה.
מתחת לכר נבנים ונחרבים עולמות. סדרה של רישומי פחם מציגה אדם מול מבנה, כחלק ממבנה, כקישוט למבנה, כקומנטר למבנה, או כאח ורע למבנה. המפגש בין אדם למבנה יוצר מיזוג, בו האדם הופך למונומנט, המבנה לאנושי, או שניהם ביחד. הקירוב אדם-מבנה והדיאלוג החזותי עם תולדות האדריכלות (רבים מן המבנים הם יצירות מוכרות או מייצגים סגנונות אדריכליים מוכרים) הם המכנה המשותף של סדרת חזיונות זו. 

שישי ראשון דיאלוג, סדרת תערוכות לאמנים צעירים – 2014
נועם עומר - מתחת לכר 

בתערוכה "מתחת לכר", מציג נועם עומר ציורים ורישומים בדיו, פחם סינטטי ואקריליק.
עומר מעלה את גרסתו לדימויים קלאסיים, כמו "הפיאטה", "הבשורה", "ונוס" ו"משה", ומשתמש כהשראה בתצלומים של דיאן ארבוז ורוג'ר בלאן, שני צלמים אשר מתבוננים בחלש ובסבלו של האחר. 
הקו הציורי הרוטט שנוקט בו עומר, כולא בתוכו אינפורמציה של תנועה ומכיל עולם רגשי עמוס ומפורט. בציוריו הוא מפגיש דמויות מיתיות עם יצורי כלאיים מדומיינים, בעלי חיים וארכיטקטורה, כולו קשוב לציירים הנערצים עליו כמו אביבה אורי, משה קופרמן, שטרייכמן, משה גרשוני, "אלו שמציירים באופן ישיר ולא מביעים רעיון יבש. גם אני מנסה להשיג אמוציה בציור. אפשר לומר שרעיון יפה ויזואלית מקבץ בתוכו קומפוזיציה, הרמוניה, הבעה, מקצב. אני שואף לשלמות". 





ליווי ואוצרות - איילת השחר כהן, בדיאלוג עם פרופסור חיים עומר


נועם עומר  נולד בישראל,  חי ויוצר בהוד השרון. התחיל לצייר בעקבות משבר אישי עמוק, שהביא אותו לקיפאון מוחלט במסלול חייו למשך שנים. האמנות עבורו היא הכרח קיומי של ממש, ובמילותיו : "ברור שאין לי ברירה אלא להיות אמן, הלא אני לא מסוגל לעשות שום דבר אחר". מאז התחיל במסלול זה, הוא מקדיש כשבע שעות ביום לעשייה האמנותית כאשר הוא מודד את עצמו עם סטופר. בשל קשייו ביצירת קשר, אביו - פרופסור חיים עומר, מקדם אותו מול עולם האמנות. את הסיפור של התהוות שיתוף הפעולה ביניהם ניתן לקרוא בכתבה : "דון קישוט וסנצ'ו פנצה: דרכו של נועם אל האמנות ודרכי שלי להיות נושא כליו".  

נועם עומר למד במדרשה לאמנות בבית ברל והציג בתערוכות רבות , ביניהן במוזיאון ינקו-דאדא,  במוזיאון ארץ ישראל, במוזיאון הקולוונבורג בגרמניה, במוזיאון של ד"ר גיסלין בבלגיה, בגלריית המדרשה, בגלריית הקיבוץ בתל אביב, בבית האמנים על שם זריצקי בתל אביב, בגלריה טובה אוסמן, בגלריית קיימא ועוד.   

ביום חמישי, 13.11.2014 בשעה 19:00 יתקיים שיח גלריה בתערוכה בהשתתפות האמן נועם עומר ופרופסור חיים עומר.

יום שני, 22 בספטמבר 2014

תיירת בארצי שלי \ שאשא דותן

פתיחה : 17.10.2014 נעילה : 02.11.2014
תיירת בארצי שלי

שאשא דותן הופכת את חלל שישי ראשון למרחב עבודה בתנועה. במשך כל זמן התערוכה, שוהה דותן במוזיאון , יוצרת  ומזמינה את המבקרים בחלל המתהווה,  לדיון \ תגובה. 
עוגן התערוכה הוא חלקי מסע  המגולמים  כיצירת וידאו  בחמישה מופעים  אשר חולקים סאונד טרק אחד. הסרטים המתעדים מסע בחיבור לפרפורמנס,  מצולמים בגבעת התקשורת בתקופת מבצע צוק איתן, בכותל בירושלים, על קברה של רחל בכנרת , בסדום בים המלח,  וברכב המשפחתי המוביל לשום מקום.  "הזמנתי את ההורים לצאת אתי למסע כיבוש ברחבי ארץ ישראל שאליה אף פעם לא יצאנו ביחד,  תוך נסיון לפענח את זהותי הפרטית מול התא המשפחתי והמדיני, במקומות מסמלי ציונות ויהדות.  הכניסה שלי למוזיאון טעונה במסע שהיה ובשאלות שמפעילות אותי כיוצרת". 
עבודתה של שאשא מחברת בין החיים לאמנות , בין אקטואליה ליצירה אינטואטיבית ובין מסרים "שחורים"  לציור פרימיטיבי.  הפנים החתומות המופיעות בעבודתה ללא סוף, מזכירות מסכות טקסיות וגם מתייחסות לאלימות ולרעולי הפנים . בכל יום מתווספים חומרים חדשים לחלל המגיבים  למציאות שבחוץ , למחשבות שבראש ולאורחים שמגיעים. באחד מביקורי במוזיאון שוחחתי עם שאשא על  נוכחותן החדשה בחלל של  ערימות חול אשר בקצותיהן מתנוסס דימוי.  חשבתי עליהן כעל האחזויות מוקטנות המצהירות  על כיבוש.  שאשא אמרה שהן נראות לה כקברים  או כתלוליות עפר בעקבות חפירות והזכירה את סבתה הארכיאולוגית. ואני חשבתי על המנהרות שנחפרו בעזה. שתינו הסכמנו שנוכחות "האדמה" על רצפת הבטון קשורה כמובן לשיח שלה על המקום כדימוי מטאפורי ופיזי , וכי נוכחות החול\אדמה כחומר אורגני המשמש גם לבנייה  , מצטרף לחומריותן של אבני הכותל, ולאבן המצבה של המשוררת רחל, אותה שוטפים האמנית והוריה בטקס ממלכתי\פרטי. 
הדיאלוג המתמיד של שאשא עם המבקרים בתערוכה,  על נושאים המצויים בלב החברה הישראלית,  יהווה גם שיח על תפקידה של האמנות בתוך המציאות הישראלית,  ועל הפער שבין יצירת תרבות,  לחיים במדינת מלחמה.  " זכותם של המבקרים להתווכח איתי, לערער עלי ולהיות שותפים פעילים בהתהוות החלל. כל זה הוא חלק מהמסע . אני רוצה לשמוע קולות חדשים שיהדהדו בתוך היצירה שלי". 
  
איילת השחר כהן, אוקטובר 2014
-----------------------------------------------------------------------------------------------------










שאשא דותן  נולדה בתל אביב בשנת  1987\  בוגרת המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר (2013)  \  חברה בקבוצת אנטי מחיקון.  בין השנים 2013-2014, הציגה בתערוכות קבוצתיות : ״מתים מבפנים", גלריה בנימין, תל אביב \ ״וידוים״, משכנות האמנים הרצליה, "יש לי חוש לטילים", גלריה טובה אוסמן, תל אביב ,\ "חוק האמנות" , גלריה גבירול \ "אנטי מחיקון" , גלריה הקיר בתל אביב  \  קיבלה מענק לפרויקט "תיירת בארצי שלי", מהקרן לעידוד וידאו ארט וקולנוע ניסיוני של המרכז לאמנות עכשווית  תל אביב.

יום ראשון, 24 באוגוסט 2014

יניב יור \ חיים אזוטריים

פתיחה : 05.09.2014 נעילה : 29.09.2014

במהלך שנים של תיעוד והתבוננות בחרקים ופרוקי רגליים , מעמיק יניב יור אל תוך עולמם הזר והמיקרוסקופי, ומגלה מגוון שלם של אופני התנהגות, בהם הוא מוצא קיום מלא חיוניות, אשר מזכיר את הקיום האנושי. 
בתערוכה "חיים אזוטריים", בוחר האמן לבודד מתוך קבוצות החרקים בהם הוא מתבונן, דווקא את אלו שנפגעו ונאבקים לשרוד. עבודות הוידאו המוקרנות על גבי קירות החלל במוזיאון, מייצרות הומאג'ים עצומי מימדים ותשקיפים אנושיים, לרגעים קטנים בחייהם של היצורים הפגועים הממשיכים לנסות ולתפקד על פי חוקי הטבע. 

בכמה מן העבודות בתערוכה, יוצר יניב יור פעולות קונספטואליות בחיבור לחומרים אורגניים שאסף, וממשיך את מחקרו הפרטי מול נוכחותו של הטבע המתגלה בבית, במרפסת, ברחוב ובשדה הקרוב.
צילומים מהפתיחה :






צילום: יניב יור / דניאל פרסאי


יום שישי, 8 באוגוסט 2014

גיא קניגשטיין / העובר כאן ישכח

הודעה :
ביום חמישי הקרוב, 28 באוגוסט 2014, בשעה 17:00 יתקיים במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן אירוע נעילת חלל הזיכרון והשיכחה*. 
באירוע ישתתפו האמנית טליה הופמן, פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והסופר אליאס ח'ורי. 

בהנחייתו של גיא קניגשטיין מטעם העמותה להנצחה גמישה, השיח ינוע בין התיאוריה לפרקטיקה, בין השיכחה להנצחה, בין הבידיון לזיכרון.


* בחלל הזיכרון והשיכחה ניתן לבקר עד יום שבת, 30 באוגוסט 2014.  


פתיחה : 01.08.2014 נעילה : 01.09.2014


תמונות מחלל התערוכה :






יום שלישי, 24 ביוני 2014

Loading \ אוריאל זיו

פתיחה:4.7.2014 נעילה: 28.07.2014


חלל התערוכה של אוריאל זיו מתפקד כמקום חוץ - אטמוספרי ומלאכותי, ומייצג  תצורות שונות של תנועה- אור וקול . האובייקטים המוצבים בחלל מכליאים בין דימויים אורגניים לטכנולוגיה ומתקשרים ביניהם כרשת גופים המחוברים למוח אחד .
" זו שרשרת א-סימסטרית, כאשר אובייקט מסוים מכיל את האובייקט שאחריו, משנה את פניו ובו בזמן משמר את זהותו". 
השימוש באלמנט העגול החוזר על עצמו, מייצר ריטואל והתכנסות אך גם מצביע על דרך ללא מוצא. 

מצב הביניים  בין חי - למת , בין וידאו לסטילס , בין חומר המתגבש לצורה ובין אובייקט פאסיבי לתנועה הדינאמית שבתוכו, קשור לקונפליקט  בו עסוק האמן . בתוך החפצים שהוא יוצר כלואים עקבות ומראות הקשורים למושגי תרבות  ולעבר ביוגראפי, ומתוכם בוקעים קולות קדמוניים ודיגיטאליים  המהדהדים בחלל. 
המרחב הדרוך של חוסר ודאות בו חלף הזמן- הזמן עוצר- הזמן חולף, הוא אזור של המתנה לזכרון שיפציע, לתרחיש עתידני לאסון קרב, לצורה חדשה שתיווצר. 

החיבור בין דימויים דיגיטאליים  הנטענים עד אינסוף, ליבבה קדמונית וגופת חיה שהשתמרה,  לבין איקונין בדמות בועה שקופה מעולם הריאליטי, המחבר את רצפת המוזיאון לחלל עלום\ תחתי אפשרי, דורכת את החלל המוזיאלי שמתפקד לרגע כקפסולת שימור בזמן.  " מסקרן אותי שאפשר להפוך חומר קר כמו נירוסטה לצורה נגישה . העבודה שלי מתכתבת עם זמן עתיד, בו תקיף אותנו החומריות הכסופה שתביית את הטבע ".   

בכניסה לחלל, מוזמן הצופה לעבור בין שתי מראות בהן משתקפת דמותו בתוך החלל ומתמזגת אל תוך שתי הקרנות וידאו מטופלות של סצנת השליפה מתוך המערבון -הטוב הרע והמכוער (במאי-סרג'יו לאונה, 1966).  
בקריצה אירונית-נרקיסיסטית מרמז האמן לצופה כי הוא הצלע השלישית  בסצנת השליפה המערבונית המוקרנת בלופ , וכי החלל הוא גם תעתוע המשתקף אל תוכו. 

איילת השחר כהן, יולי 2014

אוריאל זיו, נולד בירושלים, 1981, חי ויוצר בכפר סבא
בוגר האקדמיה לאמנות בצלאל, 2013,  זכה בפרס קרן ראלף ענבר על פרויקט סיום, הציג  בפסטיבל הסרטים אקוסינמה 2013.



תמונות מחלל התערוכה :









צילום : דן ברונפלד danbronfeld@gmail.com

יום שישי, 23 במאי 2014

מיכל אלפרן \ a living condition

פתיחה : 06.06.2014 נעילה : 30.06.2014

בהמשך לעשייתה הפיסולית הקודמת, ממשיכה מיכל אלפרן לעסוק במעמדם הייצוגי של אובייקטים פונקציונליים ואלמנטים אחרים הקשורים לתצוגה.  עבודתה מותאמת החלל, עוסקת בפירוק סביבה תרבותית ובהבניית השרידים של המקור.  
אלפרן מציעה לשקול מחדש את הידע שיש לנו  על חפצי היומיום ועל ייצוגם. עבודותיה מעלות את הקונפליקט בין הכמיהה לנשגב לבין טבעם הממשי של חפצים המשמשים אותנו ומהווים בעיניה אינדקס חברתי. " עבודותי מתייחסות לסביבה המידית בה אני חיה ופועלת.  אני מנסה לערער את הדינמיקה שבין אמנות לחיי היומיום ועוסקת בחשיבות החברתית שאמנות מכילה ובמיוחד בקונטקסט התרבותי של חללי תצוגה " .

סרטון מהקמת התערוכה :








יום שישי, 25 באפריל 2014

​מיטל קובו​ | המדברים בשנתם (ישראל)

מיצב סאונד חדש של מיטל קובו, אמנית ווידאו וסאונד החיה בפריס, מפגיש את קולותיהם של עשרה ישראלים המדברים מתוך שינה .


ביום שבת, ה 17.5 בשעה 12:00 יתקיים מפגש בתערוכה, בהשתתפותו של פרופסור הנרי אברמוביץ מאוניברסיטת תל אביב, פסיכואנליטיקאי יונגיאני ואנתרופולוג.

אדם מאזין לקולות דיבור מתוך שינה. צולם במהלך ארוע שהתקיים במסגרת תכנית מגורי אמן ב La Générale, פריס

אדם ישן, שינה שלווה ועמוקה, ולפתע, בעודו נתון במצב חסר תודעה, הוא אומר משהו, מילה, מילמול, אולי אפילו משפט שלם וברור, הוא זז מעט, משתתק, וממשיך לישון בדממה ובנחת. אף אחד לעולם לא ידע אם ומה נאמר, אפילו לא הוא עצמו. אלא אם מי שנמצא לצידו יתעורר.
או שהוא יוקלט.

מזה קרוב לשלוש שנים מקליטה מיטל קובו ישראלים המדברים בשנתם. כל אחד מהם מוקלט בחדרו במשך כשלושים לילות, מתוכם היא מלקטת את שיברי הדיבור וקולות הלילה האחרים ובונה דיוקן קולי של עולמו הלילי. בין המוקלטים, אשה בת שמונים ושבע החוזרת על המילה ׳אמא׳ שוב ושוב בין קולות שיעול ואנחות, וגבר בן שלושים 
ותשע הנאנח אף הוא, מתלונן, ומקלל, לפני שהוא מתרצה לבסוף ואומר ׳כן, כן, כן׳.


במיצב הסאונד המדברים בשנתם (ישראל), נפגשים העשרה בחלל של ׳שישי ראשון׳,
במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן ,
עשרה קולות חסרי גוף , עשרה חדרי שינה, ומאות חלומות


ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן








צילום : מיכל טוביאס
————————————————————————————————————————

מיטל קובו היא אמנית ווידאו וסאונד ישראלית המתגוררת בפריס. היא בוגרת בצלאל, וה Royal College of Art בלונדון, ופעמ יים זוכת מלגת קרן התרבות אמריקה ישראל. עבודותיה הוצגו והושמעו בין היתר ב BFI - הסינמטק הבריטי, בפוויליון של גלרית Serpentine בלונדון, ב Resonance fm - תחנת רדיו האמנות הבריטית הוותיקה, בפסטיבל מוסררה מיקס בירושלים ובמרכז לאמנות עכשווית בתל אביב.  

————————————————————————————————————————



צולם במהלך ארוע שהתקיים במסגרת תכנית מגורי אמן ב La Générale, פריס

צולם במהלך ארוע שהתקיים במסגרת תכנית מגורי אמן ב La Fabrique Sonore, פריס  (אוברוילייר) 

צולם במהלך ארוע שהתקיים במסגרת תכנית מגורי אמן ב La Générale, פריס

סומנילוקויי - מיצב סאונד של מיטל קובו מ 2009, שנערך מהקלטות אשיות של דיבור מתוך שינה:


————————————————————————————————————————

העבודה נוצרה בתמיכתם הנדיבה של :
   

 
La Fabrique Sonore - Décor Sonore

וחברת Bose ישראל 

————————————————————————————————————————

יום שלישי, 25 במרץ 2014

נעם בר / דף הבית

פתיחה: 04.04.2014 נעילה: 28.04.2014

מיצב החלל של נעם בר, בנוי על תקשורת ויזואלית, בין מערכת מודולארית לבין מיצב פיסולי ומערך ציורי.
המערכת המודולארית מזינה את עצמה, בנויה ממחשבים חשופים, ספקים, מסכים ואוביקטים פלסטיים, משמיעה קולות של תפעול ורוחשת אותות של חיים. רשת המחשוב מסמנת שיטוט בתוך מבוכים של ידע אינסופי, חוברת להגיון ולאסתטיקה של אמנות יצרנית ומשתמשת בחומרים נמוכים ובכאלה המסמנים איכות. 
הפסל Home Base מורכב מפודיום מוזיאלי מרקד, עליו מונח בית יצוק מבטון, שיציבותו מופרת על ידי בסיסו הנמצא בתנועה מתמדת. המערך הציורי עוסק בקבוצת גופים הממוקמים במרחב ביחס לעצמם וביחס לחלל. חלקם זורחים כלפי מעלה ואחרים בעלי כובד ומשקל.
העבודות בתערוכה מאופיינות ביחסים ומעברים חוזרים ונשנים בין המצב הפסיבי למצב האקטיבי, בין עולם התלת ממד לעולם ממוסך\אשלייתי ודו ממדי. במעברים בין העבודות, מושהה המתבונן במצב ביניים, ב"פתח הכניסה", במעבר בין הפנים לחוץ.
"העבודות מבקשות לייצר מעין טקס מעבר, ומתעכבות על רגע הטרנספורמציה, בין הדימוי המושגי והחפץ המוכר להפרת החוק והכלל שטמון בו. בבסיס העבודות בתערוכה מתרחשת פעולת הערעור, ו"היציאה מהכלל", פעולה שמייצרת תנועה, שינוי- זהו מצב דינמי שמגיב לקרקע ולסביבה. דימוי הבית בתערוכה מייצר מבט מ"בחוץ" כמושג, וכמקום של קבע המעניק בטחון אך ככזה גם טומן בחובו סכנה של נוחיות, בורגנות ומגננת יתר". 

איילת השחר כהן, אפריל 2014 


נעם בר, נולד בישראל 1984, בוגר תואר ראשון בהצטיינות, המחלקה לאמנות בצלאל 2012; יוצר במדיומים של רישום, ציור, פיסול, ומייצב. משנת 2013 עובד בסטודיו בסדנאות האמנים, ירושלים. לצד תצוגה בגלריות ובחללים ממסדיים, עוסק באמנות במרחב ציבורי בפעילות קבוצת האמנות "בית ריק" בירושלים. השתתף והציג בין היתר בתערוכות קבוצתיות בסדנאות האמנים ירושלים, במוזיאון פתח תקווה (כנס "אסונולוגיה"), במרכז לאמנות עכשווית תל אביב ("ווידיאוקרטיה"- ערב הקרנות ווידיאו), בגלריה מנשר, תל אביב ובבית הכט בחיפה . 



יום שלישי, 25 בפברואר 2014

יאיר גוטרמן \ טבע לא-דומם

פתיחה: יום שישי 7.3.2014 בשעה 12:00 


יאיר גוטרמן חוקר בעבודתו את המצאותו של המוות בכל מה שטבעי. בהתכתבו עם מסורת ארוכה של ציורי טבע דומם,  מייצר יאיר התרחשות פיסולית בחלל ומציב קומפוזיציות של ירקות ופירות חיים על גבי משטחים. "אני חוקר את הזמן החולף אליו ציורי טבע דומם מכוונים. בעוד הציורים  מוגבלים לרגע יחיד אותו הם מציגים לנצח, העולם שאני יוצר משתנה לאורך משך חיי העבודה".  

בפעולת ההצבה העמלנית והרפטטיבית,  מבקש יאיר להקפיא את החומר האורגני. כך הוא כולא בתוכו זכרון אשר קורס אל תוך עצמו, ומסמן את מהלך דעיכתו והזדקנותו של האוביקט החי.  


ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן


דימויים מהתערוכה:




צילום : יותם רונן

יאיר גוטרמן , יליד חיפה 1974. 
מעצב ובונה תפאורות ובובות, חי ועובד בתל אביב. 
בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל האקדמיה לעיצוב ואמנות ירושלים. ב-2010 הציג תערוכת יחיד בגלריית פריסקופ וב-2011 תערוכה וירטואלית בכתב העת היסטוריה ותיאוריה של בצלאל. 
השתתף בתחרויות ובתערוכות קבוצתיות בגלריות בארץ ובחו"ל, ביניהן Cork Street Open Exhibition וגלריה משרד בתל אביב.