שישי ראשון: התערוכה שנותנת כבוד לצעירים

יום שלישי 25 באוגוסט 2015 00:00 מאת: מנחה נופה, עכבר העיר

מזה תשע שנים משמש מוזיאון רמת גן במה לאמנות צעירה ובועטת. לרגל תערוכה המסכמת שנתיים לפרויקט "שישי ראשון", עצרנו לשאול את אוצרת הסדרה כיצד בוחרים את המציגים, ויצאנו עם כמה טיפים חשובים לאמן המתחיל

"להרוג את האמנות שלי". שאשא דותן, וידיאו, 2015

כידוע לכולם עולם האמנות הוא נישתי ודי קטן. רבים הם האמנים החדשים שצצים, חלקם יוצאי מוסדות אמנות וחלקם פיתחו את עצמם באופן עצמאי, אבל מה קורה כשהם רוצים להציג את עבודתם, וכיצד עושים זאת בתוך עולם כל כך מצומצם? המוסד הותיק מוזיאון רמת גן החליט לפני תשע שנים להרים את הכפפה ולתת לצעירים בחבורה מקום להציג את אמנותם במסגרת סדרת תערוכות הנקראת "שישי ראשון". "הסדרה מונה 12 תערוכות רב תחומיות בשנה, ובכך מייצרת תנועה בתוך המוזיאון", מסבירה איילת השחר כהן, אוצרת הסדרה "זוהי מפה מרתקת של עשייה מקומית, ובעיקרה נסיונית. כשנכנסתי לתפקיד , יצרתי יחד עם אריק פוטרמן את בלוג שישי ראשון ואת רעיון הסרטים הקצרים שמלווים כל אמן. הסרטים שמתעדים את התערוכות, ממשיכים לחיות ברשת ולצבור ציפיות".

כיום מוצגת במוזיאון תערוכה המסכמת מהלך אוצרותי של 23 תערוכות שהוצגו במהלך שנתיים, כאשר הרעיון הוא להראות תמונת מצב של האמנות הצעירה. על תהליך הליווי של האמנים הצעירים לקראת תערוכת היחיד אומרת השחר כהן " בעיניי זהו מעשה של העצמה. יש אמנים שעבודתם דורשת שיח רחב וארוך עד שהיא מתגבשת, יש אמנים שמגיעים בשלים לתערוכה ועבודתי מולם שונה. בסדרה זו אני מאמינה שיש לנקוט באוצרות גמישה תוך דיאלוג מלא".

וכיצד נבחרים האמנים?"כשהתחלתי לאצור את הסדרה של שישי ראשון, פניתי לקולגות, מורים ואמנים, וביקשתי שימליצו על בוגרים. במקביל הוצאתי קול קורא ובו ניסחתי מספר כללים שהשתכללו במהלך השנים. אני בוחרת באמנים שהצעתם רצינית ומעמיקה, יוצאת דופן וראויה להראות ולהישמע. לעיתים אני בוחרת אמנים מבוגרים יותר, או מחברת בין שני אמנים לדיאלוג בתערוכה אחת".

"פיסול ספונטני". עבודה של יניב יור, הדפס דיו, 2015

מצב האמנות בארץ

---

בימים אלו שנשמעים קולות סגירה של מחלקות לאמנות (ראו הסגירה ב'מכון אבני') והתדרדרות המשאבים הציבוריים המושקעים בחללי האמנות הציבוריים, נראה שהמקומות שבוחרים לתת במה לאמנים צעירים, הולכים ומצטמצמים. למרות המצב, נשמע שהשחר כהן לא נבהלת. "העולם משתנה בקצב מהיר, וגם מוסדות האמנות צריכים להשתנות, ואנחנו מורי האמנות, ממשיכים באותה דרך שבה אנו מאמינים: לחנך, ללמד, להעצים וללוות", היא מסבירה את עמדתה. "גם אם הסטודנטים יתמעטו זה חסר משמעות בעיני. אני לא מנהלת מוסד, אני קול פרטי שאומר 'כל עוד מישהו רוצה ללמוד, צריך שיהיה מישהו שילמד אותו'. וכדי לעסוק באמנות יש לעבור דרך של התפתחות וליווי". 

האם לדעתך יש מקום לדאגה?  
"הגדרת לימודי האמנות ככלי עזר בדרך לפרנסה או להוראה, מבשרת על אסון גדול.  יש בעיני חובה חברתית ומדינית לתחזק את המוסדות אשר חורקים שיניים ובוחרים להמשיך ללמד אמנות כאמנות ולא כתחליף או כרקע למשהו מעשי. האמנות צריכה לחזור כמקצוע חובה בכל כיתה וכיתה בבתי הספר היסודיים. אני לא מאמינה שיש דרך אחרת, ילדים אוהבים ליצור וזקוקים לזה כמו אוויר לנשימה".

"לילי", ציור שמן של קטורה מנור ,2015 

אילו עצות היית נותנת לאמנים צעירים שנמצאים בתחילת דרכם?"לא לאבד את האמת שלהם, להמשיך להתפתח במה שמעסיק אותם ולנסות גם לצאת מתוך עצמם ולהביט בעולם. בנוסף, חשוב ללמוד את כללי המשחק, לבחור איפה לשחק ובעיקר לעבוד קשה. כמו בחיים, לכל אמן יש את הדרך שלו ואין קשר בין אמנות טובה להצלחה. הייתי מציעה לאמנים צעירים להטיל ספק בשיטה, ומצד שני גם לחבור לקבוצה שתזין אותם ותיתן להם כוח".

התערוכה "שישי ראשון" תוצג עד ה-13 באוקטובר במוזיאון רמת גן.

נועה ברזנר / הכל מונח במקומו הנכון / Everything in it's right place

פתיחה : 02.01.2015 נעילה : 02.02.2015

עבודותיה של נועה ברזנר עוסקות באופני ייצוג. מוצרי העזר הפונקציונאלים להצבת אמנות כמו גם פרגמנטים מאזורי התצוגה, הופכים בתערוכתה הנוכחית למוצג עצמו.  

המדיום הצילומי מאפשר לברזנר להתייחס לזמן ולמרחב ולקיים דיאלוג עם פיסול דרך אשליית העומק. המוזיאון הוא אמנם היכל ובמה, אך כשהוא מרוקן מעבודות, הוא דומה לכל חלל אחר. החלקים אותם "גוזרת" האמנית מתוך אותו חלל - או - כל חלל , מתארים דרך הצילום מראות פשוטים: פינה, רצפה, מדרגות, עמודים וקירות. 

כשהם מוצבים מחדש כעבודת אמנות בחלל התצוגה, נוצר מפגש בין חומר לבין הדימוי שלו.    

ברזנר מתייחסת לתערוכתה כאל שיתוף פעולה בין צלם \רקדן \ צופה וחלל.  "פעולת הצילום מאפשרת לי לנוע באיטיות, להקשיב לחלל ולעצמי בו זמנית. גם נוכחותם של צופים הנעים בחלל התערוכה, מעודדת בעיני הקשבה. זו הזדמנות להתבונן, לשהות וגם להשפיע על העבודה. כשהכל מונח במקומו הצופה לא צריך להתאמץ כדי להתחבר ".   

תערוכתה של  ברזנר, ממשיכה מהלך של פעולה צילומית בחללי תצוגה שונים, אשר הפך למרכז עשייתה בשנים האחרונות. בעבר צילמה  בירושלים בסדנת ההדפס, במוזיאון המדע ובגלריה של המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. התערוכה הנוכחית, מציגה עבודות חדשות שצולמו במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, וגם שתי עבודות קודמות המתכתבות עם חלל שישי ראשון.   

נועה ברזנר נולדה בתל אביב, 1983. רקדנית בהכשרתה ועוסקת בהדרכת פילאטיס.

בוגרת בהצטיינות של המחלקה לצילום, ביה"ס לאמנות מוסררה ירושלים (2011).

הציגה בתערוכות קבוצתיות בסדנאות האמנים ירושלים, סדנת ההדפס ירושלים, חלל פעילה יפו, גלריה אינדי תל אביב וביריד צבע טרי #6 , 2013. זוכת פרס ראש העיר ירושלים על הצטיינות בפרוייקט גמר והצטיינות בלימודים (2011), זוכת מלגת הדפסה מטעם רע בן דוד בית מלאכה לצילום (2011). עבודתה נמצאת באוסף יגאל אהובי.

​מיטל קובו​ | המדברים בשנתם (ישראל)

מיצב סאונד חדש של מיטל קובו, אמנית ווידאו וסאונד החיה בפריס, מפגיש את קולותיהם של עשרה ישראלים המדברים מתוך שינה .

ביום שבת, ה 17.5 בשעה 12:00 יתקיים מפגש בתערוכה, בהשתתפותו של פרופסור הנרי אברמוביץ מאוניברסיטת תל אביב, פסיכואנליטיקאי יונגיאני ואנתרופולוג.

אדם מאזין לקולות דיבור מתוך שינה. צולם במהלך ארוע שהתקיים במסגרת תכנית מגורי אמן ב La Générale, פריס

אדם ישן, שינה שלווה ועמוקה, ולפתע, בעודו נתון במצב חסר תודעה, הוא אומר משהו, מילה, מילמול, אולי אפילו משפט שלם וברור, הוא זז מעט, משתתק, וממשיך לישון בדממה ובנחת. אף אחד לעולם לא ידע אם ומה נאמר, אפילו לא הוא עצמו. אלא אם מי שנמצא לצידו יתעורר.

או שהוא יוקלט.

מזה קרוב לשלוש שנים מקליטה מיטל קובו ישראלים המדברים בשנתם. כל אחד מהם מוקלט בחדרו במשך כשלושים לילות, מתוכם היא מלקטת את שיברי הדיבור וקולות הלילה האחרים ובונה דיוקן קולי של עולמו הלילי. בין המוקלטים, אשה בת שמונים ושבע החוזרת על המילה ׳אמא׳ שוב ושוב בין קולות שיעול ואנחות, וגבר בן שלושים 

ותשע הנאנח אף הוא, מתלונן, ומקלל, לפני שהוא מתרצה לבסוף ואומר ׳כן, כן, כן׳.

במיצב הסאונד המדברים בשנתם (ישראל), נפגשים העשרה בחלל של ׳שישי ראשון׳,

במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן ,

עשרה קולות חסרי גוף , עשרה חדרי שינה, ומאות חלומות

ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן

צילום : מיכל טוביאס

————————————————————————————————————————

מיטל קובו היא אמנית ווידאו וסאונד ישראלית המתגוררת בפריס. היא בוגרת בצלאל, וה Royal College of Art בלונדון, ופעמ יים זוכת מלגת קרן התרבות אמריקה ישראל. עבודותיה הוצגו והושמעו בין היתר ב BFI - הסינמטק הבריטי, בפוויליון של גלרית Serpentine בלונדון, ב Resonance fm - תחנת רדיו האמנות הבריטית הוותיקה, בפסטיבל מוסררה מיקס בירושלים ובמרכז לאמנות עכשווית בתל אביב.  

————————————————————————————————————————

צולם במהלך ארוע שהתקיים במסגרת תכנית מגורי אמן ב La Générale, פריס

צולם במהלך ארוע שהתקיים במסגרת תכנית מגורי אמן ב La Fabrique Sonore, פריס  (אוברוילייר) 

צולם במהלך ארוע שהתקיים במסגרת תכנית מגורי אמן ב La Générale, פריס

סומנילוקויי - מיצב סאונד של מיטל קובו מ 2009, שנערך מהקלטות אשיות של דיבור מתוך שינה:

————————————————————————————————————————

העבודה נוצרה בתמיכתם הנדיבה של :

   

 

La Fabrique Sonore - Décor Sonore

La Générale

וחברת Bose ישראל 

————————————————————————————————————————

יאיר גוטרמן \ טבע לא-דומם

פתיחה: יום שישי 7.3.2014 בשעה 12:00 

יאיר גוטרמן חוקר בעבודתו את המצאותו של המוות בכל מה שטבעי. בהתכתבו עם מסורת ארוכה של ציורי טבע דומם,  מייצר יאיר התרחשות פיסולית בחלל ומציב קומפוזיציות של ירקות ופירות חיים על גבי משטחים. "אני חוקר את הזמן החולף אליו ציורי טבע דומם מכוונים. בעוד הציורים  מוגבלים לרגע יחיד אותו הם מציגים לנצח, העולם שאני יוצר משתנה לאורך משך חיי העבודה".  

בפעולת ההצבה העמלנית והרפטטיבית,  מבקש יאיר להקפיא את החומר האורגני. כך הוא כולא בתוכו זכרון אשר קורס אל תוך עצמו, ומסמן את מהלך דעיכתו והזדקנותו של האוביקט החי.  

ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן

דימויים מהתערוכה:

צילום : יותם רונן

יאיר גוטרמן , יליד חיפה 1974. 

מעצב ובונה תפאורות ובובות, חי ועובד בתל אביב. 

בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל האקדמיה לעיצוב ואמנות ירושלים. ב-2010 הציג תערוכת יחיד בגלריית פריסקופ וב-2011 תערוכה וירטואלית בכתב העת היסטוריה ותיאוריה של בצלאל. 

השתתף בתחרויות ובתערוכות קבוצתיות בגלריות בארץ ובחו"ל, ביניהן Cork Street Open Exhibition וגלריה משרד בתל אביב. 

רוני קרני \ עתידים

פתיחה :  14.2.2014 נעילה : 03.03.2014

רוני קרני פועלת בחלל שישי ראשון ככוריאוגרפית ומעמידה בו שאלה על נוכחות וטריטוריה. 

היא מאתרת את הואקום שבחלל הריק, מקיימת דיאלוג בין הכל לכלום, משתמשת בחלל ומתחשבת בו. בעבודתה מצביעה קרני על הנסתר ומזמינה את הצופה להליכה בין ניואנסים. נוכחות הנייר על קירות החלל מצטמצמת למינימום והופכת לפיסול דק הנוגע בגבולות החומר.

ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן

טקסט נילווה :  ד"ר ג'וזף כהן 

רוני קרני נולדה בחדרה בשנת -1980, סיימה לימודי תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות באקדמיה לאמנות בצלאל, בירושלים (2006, 2011) \ זכתה בפרס קרן מנדל(2006), ובמילגת שהות  בסייטה בפריז (2013) \ הציגה תערוכות יחיד- כופר, חלל אמנות דרום (2009), בנייני העיר הגדולה, חלון אמנות נגה היקרה, תל אביב \ השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ, ביניהן בביאנלה לרישום בירושלים 2013, המזונית הגדולה, חדר פרויקטים , גלריה זומר תל אביב (2012) ,עיניים בגב, המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון(2012).