יום ראשון, 22 בדצמבר 2013

אקרופוליס 2 \ קטורה מנור




קטורה מנור הפותחת את שנת 2014  במסגרת שישי ראשון דיאלוג, מציירת 
ציורים מאד לא אישיים, אך כאלה הנובעים מראיית עולמה הפרטי.
דרך פעולת הציור היא עוסקת בפעולת ההתבוננות ומעידה כי זו דרכה לתהות על הממשי.   

מנור המתרגמת רעיונות ומאפיינים חברתיים תרבותיים לדימויים חזותיים בעולם, מייצרת בתהליך עבודתה  זוגות "סודיים", של ציורים דומים אך לא זהים, אשר מספקים אמירה כפולה ועשויים לעורר השוואה. 
שם התערוכה אקרופוליס 2- מעיד על עיסוקה של הציירת  בהכפלה, בתיווך ובדיאלוג עם המקור: ציור מרכזי המתאר דגם של האקרופוליס באתונה, משקיף מתוך תא זכוכית אל האקרופוליס עצמו. שם העבודה שומר 2- מתייחס גם הוא לדימוי כלשהו של שומר אחר אשר נוכחותו חסרה. 
בציוריה מתארת מנור היכלות ומזבחים חילוניים שהם סמלי תרבות של כוח  וידע. הפער בין הניראות המהוגנת של ציוריה, לבין מה שנחבא בתוכם, משקף את מה שלא נראה לעין ונבנה בהדרגה לנרטיב הקושר בין הדימויים.  


הצבע האפור הנוכח במינונים שונים בכל ציוריה הצבעוניים של מנור, יכול להתפרש כחומר וגם כדימוי מערפל. בזכרון ילדותה של מנור, הבתים דומים זה לזה, עשויים מבטון ומרווחים באופן שווה זה מזה. בחדר הקטן שבכל בית, היה נוכח "מזבח" קטן ופונקציונלי מבטון שסימן את תקרת המדרגות שירדו למקלט. 

--------------------------------------------------------------------

סרטון מהקמת התערוכה :


קטורה מנור נולדה במושב חצבה בשנת -1982, חיה ועובדת בתל אביב.   
בוגרת  המדרשה לאמנות בבית ברל, במסגרת תוכנית "המצוינים להוראה", 2013 \ בוגרת תואר ראשון בהצטיינות במסלול דו חוגי: פסיכולוגיה והתוכנית הרב תחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב  2008 .
זכתה במלגת הצטיינות על הישיגים בלימודים במדרשה לאמנות (2011), במילגת  נשיאת המכללה על הצטיינות בתחום האמנות ע"ש רפי לביא (2013) ובתעודת הצטיינות על השגים אקדמיים בתחום החינוך(2013) .




יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

נעמי גרשטיין: קצר מועד\ SHORT TERM /מיצג/פעולה/תערוכה

פתיחה: 6.12.13    נעילה: 30.12.13 

נעמי גרשטיין תתארח בחלל שישי ראשון, ותציג בו פעולה ושיירים של פעולה. המיצג שתבצע  האמנית בחלל בזמן פתיחת התערוכה,  יאפשר לקהל מבט אל הדינמיקה  שנוצרת בין מספר למסופר כמעמד אינטימי וחשוף,  התובע מן המשתתפים התמסרות ונתינה. 
לאחר הפתיחה, יוצגו בחלל תוצאות הארוע  , שיירי הפעולה ותיעוד מעובד של ההתרחשות באמצעות סאונד ואוביקטים. 
במהלך זמן התערוכה, תקיים האמנית בחלל - פעולת סיפור בשלושה תאריכים.  


עוד תוצג בתערוכה- עבודת וידאו, "פרדוקס האמן" בשיתוף עם יואב ויס:
"משולש של אמנים, אחד בכח, אחת בפועל ואחד בפוטנציה, בדינמיקה של עשייה, ייעוץ והתלבטות. תיעוד סיפור שהתקיים באירוע אחר." 



ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן



נעמי גרשטיין נולדה בירושלים 1975. 
בוגרת האקדמיה לאמנות ריטפלד, אמסטרדם. הציגה בתערוכות קבוצתיות באמסטרדם, בבנגקוק, בבריסל, בירושלים ובתל אביב. 


אצרה מספר תערוכות קבוצתיות בגלריה גרשטיין בתל אביב , יזמה ואצרה בשותפות תערוכות נוספות. 








יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

שרה לביאשוילי \ עבודה שחורה

פתיחה: 01.11.2013 נעילה: 02.12.2013


שרה לביאשוילי, אמנית צעירה הפועלת במדיומים שונים  , קושרת לעבודות  שהיא יוצרת, הבטים מורכבים של דו מימד ותלת מימד בנוגע לחללי ההצבה בהם היא מציגה ובנוגע למדיום הצילומי.  בתערוכתה הנוכחית  בחלל שישי ראשון, היא בונה  מיצב שמהדהד את המבנה הארכיטקטוני של מוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן אשר מכיל את תערוכתה. שם התערוכה- מעיד  על החומרים מהם עשויה העבודה, אך גם על האופן בו פועלת האמנית, ועל ההיסטוריה של מוזיאון רמת גן שהיה בעברו מפעל מסחרי.   


אוצרת ומלווה- איילת השחר כהן


יום שני, 30 בספטמבר 2013

יעל ברנט \ בין שני גופים או יותר

פתיחה: 04.10.2013 נעילה: 28.10.2013


בתערוכת היחיד הראשונה של יעל ברנט , מוזמנים הצופים להשתתף בסצנה אותה תופרת האמנית מחומרים שונים - דרכם היא מתחקה אחר  דפוסי צפייה ומנגנונים המגיבים למתח פנימי. ההצבה התיאטרלית מגדירה את החלל כמרחב פעיל, ואת הצופים כניצבים (סטטיסטים),  במקום בו עוצר הזמן מלכת  ומתנהל  במחזוריות
התערוכה מתקיימת בין קצוותחוויית הצפייה בזריחת ירח מלא שצולמה במדבר החשוך, הופכת בעבודתה של ברנט להתבוננות "יד שנייה" בזריחה המתרחשת בחלל סגור. נוכחותו של צליל מלודי החוזר על עצמו ובוקע משום מקום לצד פסנתר דומם, מלווה ברחש אורבאני  טורדני. החוט המתפתל באיטיות מהפנטת בין שני גופי מתכת קוטביים, מתוזמן ופועל באמצעות מנוע מכאני

איילת השחר כהן, אוקטובר 2013



יעל ברנט, נולדה ב-1982 בירושלים. בוגרת מצטיינת של המחלקה לצילום בבית הספר מוסררה בירושלים (2010), למדה בתוכנית ללימודי המשך באמנות במדרשה לאמנות בית ברל (2011), לומדת כיום פילוסופיה ואמנות רב תחומית באוניברסיטת תל אביב \ תערוכות קבוצתיות נבחרות: גלריה אנדריאה מייזלין, ניו יורק (2013), הביאנלה לצילום, אמסטרדם (2012), המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב(2011); זכתה בפרס ראש עיריית ירושלים על הצטיינות בלימודים ובפרויקט גמר באמנות (2010 ).







יום שלישי, 20 באוגוסט 2013

עבודת השם \ יעלי גבריאלי

התערוכה הבאה בסדרת שישי ראשון :

פתיחה:יום חמישי 12.9 בשעה 18:00 נעילה: 30.9.13
יעלי גבריאלי מציגה ב- שישי ראשון פרשנות אחרת לתערוכה שהציגה בחודש יולי 2013,  במסגרת פרויקט הגמר במחלקה לצילום במכללת ויצו בחיפה.


בתערוכה מוצגים חיבורים בין עבודות גדולות לדימויים קטנים המופיעים כהדהוד או כאיזכור למעשה הבימוי, וחושפים שכבות נוספות בתוך הפעולה הצילומית או במחשבות שנמצאות מאחוריה.


דרך צילום מבוים והעמדה פרונטלית , מפסלת גבריאלי ייצוגים מוקצנים של דמויות גברים ונשים בטריטוריות ביתיות  ובטבע. בעבודתה מופקע הגוף מפרטיותו , עובר טרנספורמציה ומוצג מחדש כמרחב חשוף ופגיע , מגוחך ועלוב,  פרוע ומנוון  כאחד.


השימוש בפניה הרבים  של האמנית בתערוכה,  הם בבחינת מחקר פרטי -  מן אקרובטיקה ומתיחת גבולות בין הפסיכולוגי לפיזי באמצעות  צילום ישיר ועבודת פוטושופ. 
העבודה בה מפנה האמנית את פניה מן האופק  אל המתבונן , בחיוך חושף שיניים -  ובאחוריים חשופים,   היא עבודת מפתח הקורצת לצופה  ומציבה בפניו רמז לעשייה מתעתעת. 

במבואת החלל תלוי תצלום של אשה צעירה ומהורהרת. האשה הלבושה בחלוק סאטן מאויר בלבבות אדומים יושבת בתוך סבך של חורשה ואינה מתמסרת למבטה של הצלמת.
הרגע הטעון והפרטי של מודל הצילום, נחשף לעיני הצופה  כמשחק מקדים לפעולת הצילום העתידה לבוא ולתצלום שנוכחותו חסרה בחלל.   



איילת השחר כהן, ספטמבר 2013


יעלי גבריאלי נולדה בחיפה בשנת 1987,  בוגרת המחלקה לצילום במכללת ויצו חיפה


--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* המונח עבודת השם,  מתאר פעולות שעושה יהודי בהתאם למצוות היהדות. כיום משתמשים במונח זה בצורה יותר מצומצמת, בעיקר על מצוות התלויות בלב."  (ויקיפדיה)
ראיון עם יעלי גבריאלי לקראת התערוכה :

דימויים מהתערוכה :





יום רביעי, 31 ביולי 2013

שישי ראשון אחרי - תערוכה קבוצתית

שישי ראשון: שולחנות הכיבוד בפתיחה ותפקידה של האוצרת

בקטלוג הקודם שהראה עבודות מתוך תערוכות שישי ראשון 2010-2009, כתבתי שאני רואה את חלל התצוגה כמתחם זמני וסטרילי להצגת חומרים מתחלפים. זו הייתה תפיסתי. לאחר ארבע שנים שבהן אני מלווה יוצרים צעירים ואוצרת תערוכות בחלל הזה, אני מפענחת אותו אחרת, ומדמה אותו ללב הממוקם במרכז המוזיאון ופועם תריסר פעמים במהלך שנה. הפעימות השונות זו מזו חוברות למרחב נוכח של אמנות צעירה.
דמיינתי לעצמי צופה המגיע אחת לחודש למוזיאון וצובר את תודעת החלל. כך רציתי להאמין. אבל המציאות היא אחרת – אני היא זו הצופה בכל התערוכות, והקהל מתחלף לו.
במהלך השנתיים האחרונות נכחתי ב-24 פתיחות, וכמעט שלא הכרתי את האנשים שהגיעו. שולחנות הכיבוד בשישי בצהריים היו נפלאים ונבדלים זה מזה: אגוזים כבושים מפלורנטין, בורקס מדימונה, כריכים ממצפה רימון, עוגות גזר מהצפון, תותים ושמפניה מהמרכז, בייגלה ולבנה מירושלים, קורנפלקס בחלב מרמת גן, נקניקים ויין מחיפה, ויסקי וברנדי מתל אביב. צילמתי את השולחנות כי תפקידה של אוצרת שאינה יודעת לעשות מינגלינג בפתיחות הוא לנשנש ולהתבונן, ובעיקר לשמוח בשביל האמן. בכל זאת, תערוכה מוזיאלית עם הרבה תקוות.
"זה חלק מהדרך", אני שומעת את עצמי מעודדת אמן מאוכזב שחשב שהתערוכה תשנה את חייו. "תעבוד בתערוכה ותקבע עם אנשים", אני מציעה לאמן אחר שלא קיבל את יחסי הציבור שהאמין שהוא זכאי להם. "לא תבקרי בחלל כשהתערוכה מתרחשת?", אני שואלת את האמנית שמתכוונת לטוס לחו"ל מיד לאחר הפתיחה.
אמן אחד מציג אותי בפני הוריו, וזה יוצא דופן. "זאת האוצרת," הוא אומר, ואני מרגישה אחריות עצומה. פעם קיבלתי זר של קלות (שזה פרח מרגש במיוחד למי שנולדה בשנות השישים של המאה הקודמת), ובפתיחת תערוכה במאי 2012 נישקו אותי משני הצדדים. פעם קרה שהאמן התחבא במוזיאון ואני קיבלתי את האורחים שלו במקומו. פעם עמדתי בצד ולאורך הפתיחה כולה איש לא דיבר איתי, גם לא האמן. זו הייתה חתיכת חוויה. בפתיחה אחת עמדו אנשים מחוץ לחלל ולא נכנסו אליו. בפתיחה אחרת האמן כינס את האנשים אל תוך החלל ודיבר על העבודות. ופעם אחת חזיתי באמן שהסביר באריכות את התערוכה שלו לקרובת משפחה אף על פי שבקהל עמדו גלריסט ואוצרת ראשית של חלל ציבורי אחר. זה היה יפה. הרי אמנות עכשווית אינה נגישה לקהל רחב; אנשים רוצים להבין, ורבים לא מבינים גם אחרי ההסבר שמגיע להם ללא כל ספק, הם הרי מגיעים על כיסאות גלגלים, נשענים על מקלות, טסים מחו"ל, באים מרחוק ומכבדים את המעמד בלבושם. ואני מדברת על האורחים הבאמת-חשובים של הפתיחה. אלה שאוהבים את האמן.
פעמיים שמעתי שמרכלים על האוצרת, ושמחתי שאני שומרת על האנונימיות שלי ובוחרת לעמוד בצד. ואמנם, הבמה מיועדת לאמנים, ואחורי הקלעים לאוצרת. כך אני מאמינה, ומקדישה את רוב הזמן לליווי האמן בדרכו.
ליווי של אמנים צעירים עניינו בעיקר תיווך, הכוונה והעצמה, והוא שונה מאמן לאמן ומתערוכה לתערוכה. תוצאות הליווי מתממשות בפעולת האוצרות בחלל, שאותה אני רואה כפרי של דיאלוג.
איילת השחר כהן
אוגוסט 2013

בשנת 2013 מוצגת במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית תערוכה קבוצתית של 24 אמנים, שנה ושנתיים לאחר שהציגו תערוכות יחיד בחלל "שישי ראשון". הקטלוג מציע התבוננות על העבודות שהוצגו ב-2011 וב-2012, ומייצר גם הקשרים לעבודות חדשות.








עיינו בקטלוג התערוכה :

יום שלישי, 23 ביולי 2013

מיכל טוביאס / הפוליטיקה של הטיח

פתיחה: 02.08.2013 נעילה: 02.09.2013

מיכל טוביאס מתבוננת בקירות הגלריות הוותיקות בתל-אביב, ומצלמת אותם בין פירוק של תערוכה אחת לתלייה של תערוכה אחרת. בתצלומיה עקבות חרוטים שתוקנו שוב ושוב ועדויות לתערוכות קודמות ; שאריות חלודה מתערוכה של יעקב דורצ'ין, ברגים ודיבלים של יוסף קריספל, קיר קלוף לאחר תערוכה של פסח סלבוסקי, שרידי  צבע מתערוכה של סיגלית לנדאו ועוד.
פעולת הצילום בחללי התצוגה המסחריים, תלוית זמן ומואצת. מיכל משתמשת בתאורה הקיימת באותו רגע בחללים ומקבלת זמן קצוב לצילום 
הזמן שבין הורדת תערוכה לתלייתה של אחרת, נתפש בעיני כמרווח קסום, שקט ואיזוטרי. הקירות חושפים את המחזוריות של תליית תערוכות בחלל הלבן  ומגלים עקבות חסרי משמעות המצויים מאחורי רגעים בעלי משמעות בשדה האמנות המקומי
את התצלומים שצולמו בגלריות ג'ולי אם, גורדון, גבעון, שלוש, זומר, דביר, ונגה, בוחרת טוביאס להדפיס באופן מונוכרומטי עם נאמנות לטמפרטורת האור הישיר, ולהציג  אותם בחלל "שישי ראשון" במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן

איילת השחר כהן, אוגוסט 2013

מיכל טוביאס, נולדה 1985, חיה ועובדת בתל אביב
בוגרת המחלקה לצילום בבית הספר "מוסררה", ירושלים
הציגה בתערוכות קבוצתיות בארץ. בין השאר; "פוטו תל אביב 2013- יריד לצילום ישראלי עכשווי", ת"א, "מתהלך" ,גלריית המנהרה, חיפה 2012 , " בטן הלוויתן" , הקונטיינר, ת"א , 2013. אצרה תערוכות רב תחומיות המשלבות מחול, פרפורמנס ואמנות פלסטית בחללים אלטרנטיביים בירושלים ובתל אביב

זכתה בפרס הצטיינות מטעם ראש עיריית ירושלים, על פרויקט גמר במחלקה לצילום, בית הספר "מוסררה", ירושלים, 2012

ראיון עם מיכל ברדיו הבין תחומי :





  

דימויים מהתערוכה :





יום שלישי, 2 ביולי 2013

קרן זלץ \ Iris


פתיחת תערוכה ביום שישי 5.7.2013 בשעה 12:00

מאיזה חומר עשויים הפחדים שלנו?

בתערוכתה - Iris ,עוסקת קרן זלץ ביחסים חברתיים המשתקפים דרך ייצוגים המוכרים לנו כצופים וכצרכני מדיה, אותם היא מתווכת באמצעות טכנולוגיה ויוצרת התערבות בגבול שבין מציאות לבדיה.
הדימויים בתערוכה לקוחים מתוך סרטים המתעדים ניסויים בכלי נשק, סרטוני תעמולה שהופצו לציבור האמריקאי בתקופת המלחמה הקרה , סרטי מדע בדיוני הוליוודיים וגם מתוך חומרים מסווגים שהותרו לפרסום באינטרנט בשנה האחרונה.
החומרים שמנכסת זלץ, עוברים תהליך של בידוד ועריכה. השימוש בחיתוך ובלכידת פריימים מתוך רצף קונטקסטואלי וחיבורם באמצעות מונטאז', הן פעולות אמנותית מוכרות. בהקשר לעבודה זו, הן מעלות שאלה בנוגע לקיומה של אוטוריטה או אמת אחת ומציעות מצב של מציאות מפוצלת.
הצבת החלל במוזיאון מדמה חדר בקרה. חדר השליטה\בקרה, העשוי כתפאורת Home Made, ומזכיר סרטי מדע בדיוני משנות ה-50, מרחיק את הצופה אל זכרון של דימוי ובו זמנית מחבר אותו אל הווה ועתיד אפוקליפטים.
התרחיש שנתפר על גבי המסכים בחלל, מעלה תחושה לא נוחה: אנחנו חלק מניסוי ומישהו צופה בנו. המידע מוסתר ומוצפן והדימוי שהוטבע בנו ומוכר לנו, אולי לא היה ולא נברא מעולם. אנחנו מכירים את מה שכבר קרה ונדמה גם שאת העשוי להתרחש.
"הדימויים שאני מציגה בתערוכה (פטריית העשן לאחר הפצצה, חללית המרחפת מעל לבניינים וכלי הטייס המרוסק על הקרקע), מתחברים במקום של הפנטזיה הפרנואידית המתרחשת תמיד במקום אחר, רחוק מאתנו. מערכת היחסים שלנו עם אותה פנטזיה חוצה את גבולות הדימוי ואת החיץ בין אפקט של סרט וקטע חדשותי. ההפרדה מנסה לשמר חלוקה או סדר מיתי המשרתים כוח כלשהו. מראית-העין של 'האפקט' מספקת לנו את הדבר הממשי, וזאת על-מנת שנוכל להמשיך לתפוס את הממשי עצמו כחזיון-רפאים "

אוצרת מלווה: איילת השחר כהן


קרן זלץ, נולדה 1981, חיה ועובדת ברמת-גן. סיימה תואר ראשון בבית הספר לאמנות "המדרשה" ( 2008) \ השתתפה בתכנית שהות-אמן בגרמניה בשנת 2011 \ מסיימת את התואר השני בתכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב (2013) \ הציגה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.



סרטון מהתערוכה :






יום ראשון, 2 ביוני 2013

דניאל פישר \ טנדם

פתיחה: יום שישי, 07.06.2013 בשעה 12:00


 ביום שישי ה 7-6-13 בשעה 13:00 תקיים האמנית פרפורמנס בחלל



דניאל פישר הופכת את חלל שישי ראשון למרחב ביניים, בין האדמה לשמיים, בין זיכרון לשכחה, בין מתחם בטוח לאזור ארעי. 

באמצעות אובייקטים מומצאים ו-Ready Made ,  מצביעה פישר על נוכחות של דבר מה ומסמנת  בחלל  רגעים  לא מכריעים ושאריות של פעולה.

חלל התערוכה רוחש מבטים ותנועה, חצים מורים על  כיוון, בדים גולשים מתוך הכלום , קו משרטט מקום הצף על גבי קיר.

ההכרה מפנטזת ויש גם הבטחה למסע, ומחוץ לחלל מנצנץ שלט חוצות כמו מנטרה החוזרת על עצמה "יהיה בסדר".


איילת השחר כהן, יוני 2013





דניאל פישר, נולדה  בניו-יורק 1986, חיה ויוצרת בתל אביב בוגרת המחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל". תלמידה בלימודי המשך של התכנית לתואר שני באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל". זכתה במספר פרסים ומילגות בין השאר בפרס מנדל לאמנית  צעירה. השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות, פירסמה שירים וסיפורים וקיימה מספר מייצגים בארץ ובעולם.







יום שלישי, 30 באפריל 2013

סיוון גרוס | Some girls are bigger than others



פתיחה: 10.05.2015 נעילה: 03.06.2013


סיון גרוס \ באהבה עד לירח ובחזרה

בתערוכתה Some girls are bigger than others, מתייחסת סיון גרוס לחלל התערוכה כאל חדר פרטי , ומייצגת בו את עבודותיה כמודלים של רהיטים בפרופורציות המותאמות למידותיההיא הופכת את חלקי גופה המפורקים לכלי מדידה ובודקת באמצעות האמה שלהאת גודל חלל התצוגה גם באופן מטאפורי : " האם הגלריה במוזיאון רמת גן היא אכן למידותי? אם אני הופכת את גופי לפונקציונאלי ככלי מדידה, מכאן שגם אני פונקציונאלית כאמנית מדידה" .
האמנית מלהטטת בחלל באמצעות ייצוגי הגוף הפרטי, והחלל שמתייחס לגוף, הופך לרגע לחדר פלאות בו ארון בגדים מתחפש לגוף הפוך , ציור יושב על כסא וידיים זוחלות על קירותדימויי היד המופיעים בחלל ככלי מדידה וכשלוחה של רעיון ופעולה , ממשיכים את עיסוקה  הקודם של האמנית ברישומי ידיים שאחזו בחפצים, ובציורים שהתכתבו עם כרזות סובייטיות ומודרניסטיות .
על גבי מגבת התלויה בחלל, רקומות בחגיגיות המילים – " באהבה עד לירח ובחזרה".  המשפט שולח אותנו רחוק מעבר לגבולות הגוף והחלל, ומיד  מחזיר אותנו למקום המוכר ומייצר במרחב בין "כאן" ל"שם", כלי מדידה  גם למושג האהבה.  

איילת השחר כהן, מאי 2013

סיון גרוס, נולדה בישראל 1979, חיה ויוצרת בתל אביב

בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, תל אביב, תואר ראשון באמנות  BFA(2001-2005) ,  ותואר שני באמנות  MFA(2007-2009) \ הציגה תערוכות יחיד בגלריה בארי (פועלת דור שלישי, 2011), בגלריה דרום בת"א (ארכיון השכונות, 2010), בגלריית הקיבוץ בת"א (חצרנית, 2010), ועוד \ השתתפה בתערוכות קבוצתיות, בין השאר בגלריה בנימין ת"א, במוזיאון פתח תקווה לאמנות, בגלריה חנינא ת"א, בגלריה ברבור בי"ם  \ בין הפעולות האחרונות שקיימה במרחב הציבורי :  חנות הדגל, במסגרת פרויקט "פעולה אחת בחודש" של גלריה קו 16, ת"א (2012), פרויקט מוסללה: מסלול מרחב 2, תערוכה במרחב שכונת מוסררה, ירושלים (2012) \ זכתה בפרס אמן בקהילה מטעם משרד התרבות והספורט לשנים  2012-2011, ובפרס עידוד יצירה מטעם לימודי ההמשך של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ת"א לשנת 2009. 








סרטון מההקמות בחלל :


סיון גרוס, נולדה בישראל 1979, חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, תל אביב, תואר ראשון באמנות  BFA(2001-2005) ,  ותואר שני באמנות  MFA(2007-2009) \ הציגה תערוכות יחיד בגלריה בארי (פועלת דור שלישי, 2011), בגלריה דרום בת"א (ארכיון השכונות, 2010), בגלריית הקיבוץ בת"א (חצרנית, 2010), ועוד \ השתתפה בתערוכות קבוצתיות, בין השאר בגלריה בנימין ת"א, במוזיאון פתח תקווה לאמנות, בגלריה חנינא ת"א, בגלריה ברבור בי"ם  \ בין הפעולות האחרונות שקיימה במרחב הציבורי :  חנות הדגל, במסגרת פרויקט "פעולה אחת בחודש" של גלריה קו 16, ת"א (2012), פרויקט מוסללה: מסלול מרחב 2, תערוכה במרחב שכונת מוסררה, ירושלים (2012) \ זכתה בפרס אמן בקהילה מטעם משרד התרבות והספורט לשנים  2012-2011, ובפרס עידוד יצירה מטעם לימודי ההמשך של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ת"א לשנת 2009.