יעלי גבריאלי מציגה ב- שישי ראשון פרשנות אחרת לתערוכה שהציגה בחודש יולי 2013, במסגרת פרויקט הגמר במחלקה לצילום במכללת ויצו בחיפה.
בתערוכה מוצגים חיבורים בין עבודות גדולות לדימויים קטנים המופיעים כהדהוד או כאיזכור למעשה הבימוי, וחושפים שכבות נוספות בתוך הפעולה הצילומית או במחשבות שנמצאות מאחוריה.
דרך צילום מבוים והעמדה פרונטלית , מפסלת גבריאלי ייצוגים מוקצנים של דמויות גברים ונשים בטריטוריות ביתיות ובטבע. בעבודתה מופקע הגוף מפרטיותו , עובר טרנספורמציה ומוצג מחדש כמרחב חשוף ופגיע , מגוחך ועלוב, פרוע ומנוון כאחד.
השימוש בפניה הרבים של האמנית בתערוכה, הם בבחינת מחקר פרטי - מן אקרובטיקה ומתיחת גבולות בין הפסיכולוגי לפיזי באמצעות צילום ישיר ועבודת פוטושופ.
העבודה בה מפנה האמנית את פניה מן האופק אל המתבונן , בחיוך חושף שיניים - ובאחוריים חשופים, היא עבודת מפתח הקורצת לצופה ומציבה בפניו רמז לעשייה מתעתעת.
במבואת החלל תלוי תצלום של אשה צעירה ומהורהרת. האשה הלבושה בחלוק סאטן מאויר בלבבות אדומים יושבת בתוך סבך של חורשה ואינה מתמסרת למבטה של הצלמת.
הרגע הטעון והפרטי של מודל הצילום, נחשף לעיני הצופה כמשחק מקדים לפעולת הצילום העתידה לבוא ולתצלום שנוכחותו חסרה בחלל.
איילת השחר כהן, ספטמבר 2013
יעלי גבריאלי נולדה בחיפה בשנת 1987, בוגרת המחלקה לצילום במכללת ויצו חיפה
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* המונח עבודת השם, מתאר פעולות שעושה יהודי בהתאם למצוות היהדות. כיום משתמשים במונח זה בצורה יותר מצומצמת, בעיקר על מצוות התלויות בלב." (ויקיפדיה)
ראיון עם יעלי גבריאלי לקראת התערוכה :
