יום ראשון, 8 בינואר 2012

שלוש תערוכות יחיד ותערוכה קבוצתית 2009-2010


פתיחה: יום חמישי 26.02.2012 בשעה 19:00
שלוש תערוכות יחיד במסגרת "שישי ראשון", במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן.
יציגו: דן אלון, מארק יאשאייב וליבי קסל.

סרטון שצולם בהקמות שלושת התערוכות ובערב הפתיחה:





בתערוכתו נחזור אליך בהקדם, מציג דן אלון רישומים, ציורים וגובלנים שנעשו בשנים האחרונות,  ומייצר ביניהם הקשרים עכשוויים בחלל . דרך ייצוגים  מורכבים , מתבונן האמן על העולם במבט נוקב וגרוטסקי. עם זאת נוכחת בעבודותיו גם חיבה לנוסטלגיה, לשורשים ולתרבות ככללה.

בין הדימויים בתערוכה ניתן למצוא דיוקן עצמי אקספרסיבי בטושים, ציור של איש מזוקן דמוי פרויד, רישום של היטלר וקופסאת מרק.




בתערוכתו- זכרון\דברים  , ממשיך מארק יאשייב, לעסוק  בתא המשפחתי ובהגדרת זהותו האישית במרחב המוכר והטעון.
אפשר לפענח את תערוכתו של מארק, גם כגוף עבודה חברתי, הסובב סביב שאלות על מעמדו של אב המשפחה בחברה, כמו גם שאלות הנוגעות לטבע המקומי ולאסתטיקה שמייבאת תרבות ההגירה . הצילומים בתערוכה נוגעים בזכרון ובהשתקפות, אך גם בדברים שיש לאומרם ברגע מכונן זה על גבריות, התבגרות ופרידה.




בתערוכה הנמל 51, מכנסת ליבי קסל ייצוגים של עולמה,  אל תוך  קופסאות צפייה קטנות ומוארות, המונחות על מדפים .
תצלומיה משרטטים  מתווה לסיפור חיים שבו נפגשות דמויות, פעולות , חומרים  ומרחבים קטנים של פנים וחוץ באיזורי ביוגרפיה.   
הדימויים ישירים, חסרי הדר, ומשדרים כנות חשופה.
יחד הם מצטרפים למאסה מטרידה.
חלל התערוכה מקיים לצד המבט האינטימי הממוזער, גם נוכחות אקסצנטרית של צילום\טפט מוגדל המשמש כמצע . 



צילומים מההקמות:





יום חמישי, 1 בדצמבר 2011

דן אלון: נחזור אלייך בהקדם

אייטם בערוץ 10 על תערוכתו של דן אלון "נחזור אלייך בהקדם" המציגה במסגרת סדרת התערוכות שישי ראשון במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן


יום שבת, 23 ביולי 2011

נסרין אבו בכר - On This Earth What Makes Life Worth Living

פתיחה: 05.08.2011 נעילה: 29.08.2011


נסרין אבו בכר, היא אמנית שעוסקת בדרכה, בחומרים טעונים ובנושאים בוערים הנמצאים על סדר היום : הסכסוך הפלסטיני ישראלי ומעמד האשה הערבייה בארץ. עשייתה נובעת מתוך זיקה משפחתית עמוקה ובחיבור לתרבות ולמסורת ממנה היא מגיעה.

הסטודיו שלה ממוקם בתוך המחסן המשפחתי בכפר זלפה, ועמוס בחפצים ביתיים ובחומרים תעשייתיים המשפיעים על עבודתה .


היא מציירת בצבעים של אביה – סובחי אבו בכר, סייד ובעל מקצוע, על גבי בד ערבי פשוט ורפוי, מתוך רצון לעסוק בחומרים זמינים מן החיים ובאמנות ישירה ללא תיווך של ייצוג.

את דימוי האשה, אותו היא חוקרת בעבודתה ומציגה תמיד בקונטקסט פוליטי-חברתי, היא מחברת לחומרים שונים. בין השאר היא מטביעה אותו בתוך לוח בטון, כאשר האיזכור לגדר ההפרדה הוא בלתי נמנע בעיניה.


כך ניתן למצוא בעבודותיה שימוש אקלקטי בחפצים מקומיים ובסמנים תרבותיים כמו בד ערבי (ממנו תופרות ערביות קשישות תכריכים) , וילון סינטטי ( שיצא מן האופנה, אך זכור לה מילדותה , תלוי מעל חלון בבית שטוף שמש) וקערות אמייל חגיגיות , מאוירות בפרחים וציפורים.


בתערוכת היחיד הראשונה שלה מעלה נסרין שאלות וקונפליקטים לגבי פנים וחוץ, הסתרה וחשיפה, גבריות ונשיות, ומחברת בין כבוד ומסורת לחוכמת רחוב. את הרעיונות שלה היא מגלמת בעיקר דרך חומרים "נמוכים" וזמינים : הטבע מצויר על מגשי מזון שמודבקים על פני משטחי בטון, תחרה שקופה נוצצת מתוחה על גבי גלגל של טרקטורון שטח, צמה שחורה משתלשלת מ-פגוש של מכונית סובארו וכיסוי הראש המוסלמי יוצא מתוך גלגלי העיניים של גולגולת בקר.


כתבה שהתפרסמה באתר ה"ארץ" על תערוכתה של נסרין אבו בכר.


סרטון שצולם בסטודיו של נסרין לקראת התערוכה: